כתבתי פה משהו ארוך ומפורט ואז מחקתי כי החלטתי ששום פרט קטן לא באמת משנה.
פגשתי בחורה, נמשכתי, התחברתי, רציתי. גם היא.
לא הייתי פנויה, ומכאן התחילה שרשרת טעויות. קרו דברים, ועד כמה שהכל היה מופלא, וראשוני ומסקרן, לא היה צריך לקרות. כי היא התאהבה בי ואני לא יכולתי לתת מה שרצתה. הייתי מבולבלת, מכל הכיוונים. רציתי את שניהם. כל אחד מהם היה טוב במידה אחרת. כמו גם לבטים בנוגע לזהות המינית שלי. אי אפשר להגיד עליי שאני נמשכת לנשים. אבל אותה רציתי.
משהו בצחוק המשוחרר, משהו בה משך אותי.
בסוף זה נגמר, אחרי תקופה. היא כעסה על עצמה שלא ידעה להתרחק ממני, בטח גם עלי. נתתי לה שקט כפי שביקשה, לא התעקשתי להחזיר אותה לחיי למרות שמאוד רציתי שתהיה שם. שתכניס שמחה וצחוק לתוכם. חשבתי שנוכל להתמודד עם המתח המיני.
היום גיליתי שהיא עדיין כועסת, על עצמה, עלי. חושבת ששיחקתי בה. ומעולם לא התכוונתי לכך. אולי לא הבנתי את עוצמת הרגש שהייתה לה כלפי. ואולי הבלבול שלי עם עצמי הפך אותי לפחות רגישה כלפיה. יש משהו אנוכי באהבה. כשאתה רוצה מישהו כל כך אתה לא חושב לפעמים. היא רצתה אותי וניסתה למשוך אותי אליה מבלי לחשוב עליו. אני רציתי את שניהם ולא חשבתי עליה מספיק. גלגל שכזה.
אי אפשר לשנות היום מה שקרה. רק להתנצל ואת זה עשיתי. מקווה שיעזור. לא רוצה לחשוב שהכאבתי לה. יודעת מהו כאב של אהבה, חרטה וכעס.
לחיי החלטות נכונות בחיים!
