חיוך תמים

Brave Dwarf - מאוד מפחיד להתאהב ולאהוב.
אני לא יודע אם זה יעודד אותך (צרת רבים וגו') אם אספר לך שלמרות האופן בו אני נכתב ולמרות האושר המלהיב ועוצר הנשימה שאני מתאר, לפעמים אני לא נרדם בלילות כי גם אני מפחד.
(ואם קיבלת שתי הודעות למייל על לייק, אז זה הייתי אני ששמתי אותו ואז הורדתי ואז שמתי בשנית)

מחשבה קטנה ומטורפת - אני יכולה לנחש שהפחד שלך שונה משלי. אתה בטח מפחד מרוב שאתה אוהב, אצלי זה הפחד שאני כבר לא יודעת איך לאהוב. או שכבר לא אמצא את האהבה ה״מושלמת״ שלי.
אני כמו גלגל ענק של תחושות, הרגשות שלי כל רגע משתנים וזה מפחיד אותי. הייתי רוצה שהכל יהיה יותר ברור עבורי.
מסובך עבורי אפילו להבין מה בכלל עובר לי בראש לפעמים.. אבל אני מקווה לטובה. :)

Brave Dwarf - נכון, קיים הבדל קטן. את פוחדת שלא תמצאי את האהבה המושלמת ואני מפחד ששלי תסתבר להיות לא מושלמת. אבל התוצאה היא אותה תוצאה - שנינו פוחדים שנשאר ללא אהבה.
(להבדיל ממך, מעולם לא אהבתי. זאת הפעם הראשונה שלי. וגם האחרונה)

מחשבה קטנה ומטורפת - ואולי זה שלא אהבת לפני זה רק יתרון. לא צריך יותר מאחת אמיתית.
האמת, אנרגיות מבוזבזות על לפחד כל הזמן. צריך לבטוח בעצמנו ובשני קצת. אולי זה יהיה טוב יותר.
אני מנסה את זה עכשיו. :)

Brave Dwarf - לא רוצה לחפור לך, אבל נדמה לי שהפחד הזה מושרש בנו. אנחנו חווים אבדן על תקן יומיומי מיום היוולדנו והחיים מלמדים ומכינים אותנו לקראתו עם כל צעד שאנחנו דורכים בעולם. אחת מתופעות הלוואי של הקורס לאבדן הוא החשש התמידי שמשהו יתפקשש. אגב, אני גם לא חושב שזה תמיד רע. למשל על החשש שלי ועל הפחדים שלי לא הייתי מוותר כי למרות שהם מדרדרים אותי לפעמים למצבי חולשה שמאלצים אותי להתיישב על חומה ולהתקשר אליה רק כדי לשמוע את קולה, אני לעולם לא מקבל אותה כמובנת מאליה. המתנתי לה כל חיי ואני יודע שזכיתי באוצר. והפחד שלי מפני האבדן מזכיר לי את זה עם כל נשימה. אני עדיין עובד קשה כדי להוכיח שאני זכאי, גם אם בעיניה הוכחתי כבר מזמן. מצד שני, כמובן, הפחד הזה מסרס. צריך למצוא את דרך המלך. לא להיות יהירים מדי ובטוחים ומדי אך גם לא ליפול אפיים בתוך שלוליות של חשש. אם תגלי איך עושים את זה, תספרי לי?

מחשבה קטנה ומטורפת - לא חופר בכלל, אני נהנית לקבל תובנות אחרות גם.
אצלי הפחד גורם לחשוב שלילי ואז זה פוגע לי בזוגיות כי אני גם לא יודעת להסביר ואפילו מתביישת. לכן התכוונתי שאני אבטח בצד השני ולא אפול לפחד הזה. דרך המלך היא חשובה מאוד.
אני לא רוצה להיות דרוכה תמיד, צריכה לדעת שהוא שם בשבילי גם אם טעיתי קצת. מצליח להבין למה אני מתכוונת?
וכן, זה לעולם לא מובן מאליו, שני הצדדים צריכים איזשהו חיזוק מידי פעם, כזה שמגיע אבל מעמדה בטוחה וחזקה. לא מעמדת נחלשות.

פעם הייתי בדיעה שאם דברים לא הולכים אולי אין טעם להילחם עליהם, לפחות בתחילת קשר. ושאהבה צריכה להיות ברורה וקלה. היום אני יודעת שזה לא בדיוק כך.
אני סקרנית, כיצד זו האהבה הראשונה שלך? מותר לשאול לגילך?

Brave Dwarf - הייתי אומר לך את גילי לולי היינו במקום פומבי. כך שזה לא את אלא הכלוב (-:
וכן, למה שתיארת קראתי "סירוס". הפחד הזה מסרס מאוד גם כשהוא מופיע במהלך מערכת יחסים ועוד יותר כאשר הוא מגיע כאשר אנחנו תרים אחריה (אחרי הכל, כשמדובר במערכת יחסים קיימת, יש אי-אילו בטחונות שמרגיעים אותו והוא פחות חותך ומסרס).

לגבי יש או אין טעם להלחם, איני יודע, אני חושב שכל מקרה לגופו. עד אנג'לינה מעולם לא נלחמתי ואני לא מצטער על כך. מערכות היחסים הקודמות שלי לא היו שוות את המלחמה. למעשה, אני שמח שלא נלחמתי ומברך על היכולת שלי להסתובב וללכת כשזה לא מתאים. לא הייתי רוצה למצוא את עצמי בזרועותיה של אחת מהנשים שקדמו לאנג'לינה. לעומתן, החיבור ביני לבין אנג'לינה היה כל כך חזק כמעט מהתחלה (הדגש על כמעט), שמיד הבנתי שזאת מערכת יחסים עליה אלחם גם במחיר של חיים. אוסיף לפסקה זו שמערכות יחסים משותתות במידה רבה גם על פשרות ואסור לשכוח את זה. לפעמים הבחירה נעשית בהתבסס על פשרות, דהיינו: כדי להימצא עם אדם זה אני צריך להתפשר פה ופה. (1) האם אני מסוגל לחיות עם הפשרות הנדרשות או שאהיה אומלל ואסבול עד סוף ימיי? (2) האם המעלות של האדם ממול מפצות על המגרעות. האם קיים איזון ביניהן. (3) האם האדם ממול מוכן להתפשר אף הוא ולבוא לקראתי?

וכיצד אהבה ראשונה? לא יודע. אני פשוט מעולם לא אהבתי. אף אחת לפניה לא הצליחה לגעת בנקודה בה נמצאת האהבה. בכלל תמיד הייתי בטוח שאלוהים שהעניק לי הרבה מאוד מעלות, העניק לי אותן על חשבון היכולת להתאהב. כשהיא הגיעה אל חיי, כבר השלמתי עם העובדה שלא ניתן לקבל את הכל ואהבה מאשה שאינה אמי ואינה בתי תהיה אחד הדברים שלא אקבל לעולם.

מחשבה קטנה ומטורפת - אז אני יותר משמחה עבורך שמצאת אותה. :)