כמה פינטזתי עליה, על השיער השחור הארוך והחלק הזה.
על הקעקועים שמשובצים בגופה כמו פסיפס אלוהי.
כולה אומרת יחודיות, הלבוש, צורת ההליכה, סגנון הדיבור, איפלו החיוך שלה.
איתה אני מרגיש שאני רוצה להיות אני, לה אני לא אמכור את השקר הונילי.
אני חושב שדווקא עם הבחורות העדינות שלא מוכנות להיכנס לעולמי אני נסגר, מניח את אישיותי בצד ולובש תדמית מזויפת של מאהב כמו שהן רוצות.
זה לא קשה, הן כולן רוצות את אותו הדבר... הן לא רוצות סטירה בישבן, הן רוצות שאני אהיה למעלה, הן רוצות שאני אנשק אותן בכל רגע פנוי, ושהעיניים שלנו יהיו בקשר מתמיד, אולי להן זה נראה רומנטי, אולי זה רומנטי.
אותי זה משעמם.
מעמעם את הלהבה שבוערת בתוכי, וכולא את רצוני החופשי ואת יצרי, דווקא בחדר המיטות, היכן שהוא היה צריך לצאת.
אצלה זה לא כך, אני יכול להסתכל בעיניה ולראות את הניצוץ השובב, מעין מסתוריות שקוראת לי אליה.
יש לה קעקוע של בדסמרים על זרועה, ואני לא יודע אם היא סאבית או מלכה, אולי היא מלכה בתשלום? פתאום כולן בעיר הזאת נהיו מלכות בתשלום.
אני רוצה להיות איתה, לטעום את העור שלה, לראות אותה גונחת, לשמוע אותה מתנשפת, מתפתלת, אומרת לא, מבקשת שאפסיק, מתחננת שאמשיך.
היא יצאה עם חבר שלי פעם לשבועיים, הוא השוויץ בזה, סיפר לי כל מה שהם עשו, הן לא עשו כלום. הוא ירד לה וחדר אליה.
אני יודע שהיא ניצלה אותו למטרות גמירה, הם עשו סקס כמה פעמים והוא לקח אותה למסעדות וקנה לה בגדים, אבל ראיתי אותם ביחד, היא לא לקחה אותו למסיבות.
ראיתי את העיניים שלה כשהיא הייתה איתו, כמו נהג שנוהג על רכב משכירות, לא היה במבטה תחושה של נוחות, ראיתי שהיא שומרת על מסיכה, כמוני.
איתי זה יהיה שונה, אני רוצה שהיא תבטח בי בזמן שאנחנו צוללים באינטימיות לעולם של כאב פיזי, עונג מנטלי, הכנעה, אהבה.
אני רוצה להרגיש את תחושותיה ורצונותיה העמוקים ביותר לפי צליל הדופק שלה וקצב נשימתה.
אני רוצה שהיא תדע מה הייתי עושה לה, איך הייתי קושר אותה, איך הייתי מלטף אותה בין מכה למכה.
אני רוצה שהיא תשמע אותי לוחש לה פקודות באוזן.
רוצה לשמוע אותה אומרת לי שהיא רוצה להגביר את הקצב, שהיא רוצה עוד, יותר רחוק, יותר כואב, יותר עוצמתי.
אני רוצה שהיא תחייך כשאני אגע בה לראשונה, כשאני אשק על שפתיה.
אני רוצה לנשוך לה את הישבן שישאר סימן שאוכל לראות במפגש הבא שלי איתה, ולסמן אותה כך בכל מפגש מחדש.
לסמן אותה כשלי.
הייתי רוצה שהיא תהיה שלי.
ההשתוקקות הזו לריח שעווה שנוטפת על עיטורי הדיו שעל גופה, מכתימה אותם ומעצבת מחדש, אבסטרקט שלי עליה.
הקשר המנטלי בינינו וההבנה ללא מילים, אלו דברים שהייתי רוצה לחוות איתה, עם תום.
אני רוצה לראות את השערות השקופות על גופה מסתמרות כשאני מעביר עליה קוביות של קרח קפוא.
אני רוצה לראות את הגוונים שישבנה יקבל לאחר שאטפל בו.
אני רוצה לחבק אותה כשנסיים.
לאחוז בחוזקה בשערה כשהיא בולעת את איברי בפיה, ואז ללטף את ראשה ברכות.
אני רוצה לסטור לה בלחי, ואז לנשק אותה היכן שסטרתי, ולסטור שוב.
אני רוצה לראותה חסרת אונים ללא יכולת לזוז, אך לדעת שהיא בטוחה איתי ושגם היא יודעת את זה.
לפעמים אני חושב עליה כשאני שוכב עם כל אותן בנות, הדבר היחיד שיכול להעמיד לי אותו בזמן האקט הונילי שהן רוצות כל כך.
אני שוכב איתן במסיונרית כשאני למעלה כמו שהן אוהבות, מתנשק איתן, מסתכל להן בעיניים,
וחושב על השוט שלי יוצר פסיפס של אדום ורוד וסגול על ישבנה החיוור והצחור.
אני מגביר קצב איתן,
וחושב על רגלי דורכת על פניה של תום בזמן שעיני מסתכלות על גופה המושלם בהערצה, לא רק ליופיה הפיזי, לכל מה ומי שהיא.
אני גומר עם המיסיונריות.
וחושב על איך היא הייתה גומרת כשזיעה מכסה את כל גופה והיא רוטטת מרוב עונג.
את האדרנלין שיהיה לי איתה גם 50 צניחות חופשיות לא יספקו לי.
את תחושת השייכות הזו כששנינו חולקים אינטימיות או סתם כשאני מסתכל עליה, לא אוכל לקבל גם מעוד 1000 בנות רגילות שאומרות לי "מאמי אני אוהבת אותך"
אבל הבעיה שלי גדולה יותר.
אין לה כתובת שם או טלפון,
היא יכולה להיות כל אחת, ומתוך כל אחת שהיא יכולה להיות את חלקן אפגוש במהלך חיי, ואת חלקן לעולם לא, אולי שם יהיה הפספוס שלי,
ואולי דווקא הרווח שלי יהיה באותה אחת שאני אמצא.
זה לא השם שמחייב, זה לא הקעקועים, זה לא צבע השער המשקל או הגובה.
זה ניצוץ הפראות, הרצון לחקור עוד, לטייל בנבכי נשמתנו, ולא לפחד להתלכלך בדרך.
