כבר מאוחר,
אני צריך לישון, אני מכוסה בשמיכה, אבל אני לא עוצם את עיני כי אני יודע שעוד מעט זה מתחיל.
לא מעט שיחקנו במשחק הזה, אך עדיין כל פעם מחדש זה מרגיש לי אסור, לא נכון, טמא.
ההורים שלי בטח היו אומרים לי שלמעלה ישפטו על זה בחומרה ואני אשלם על זה ביוקר.
לא מעניין אותי מה יהיה למעלה, מעניין אותי הרגע, והרגע זה מרגש,
אני שומע את הנחירות, אני יודע שהורי ישנים בחדרם.
כולם ישנים, רק היא ערה, אני מבחין בצלליתה יוצאת מדלת חדרה בחרישות ונעלמת במסדרון לכיוום חדר המקלחת המרוחק.
אני קם בשקט מהמיטה, פותח את מגירת התחתונים שלי, יש לי שם כובע של רב חובל שנראה כמו כובע של שוטר, אני לוקח אותו ושרוך ארוך של נעל שנמצא שם גם כן, וניגש גם אני אחריה.
אני נכנס לחדר האמבטיה, היא עומדת שם בשקט, אני סוגר את הדלת אחרי, אצלה ביד יש מסרק גדול, או שאולי קוראים לזה מברשת.
היא לבושה בכותונת לילה, אני רק בתחתונים ובכובע רב החובל שלי,
אנחנו קוראים לזה "עבד".
מילה אחת, משחק מורכב, כל כך הרבה משמעויות, כל כך הרבה משקל, פחד, תשוקה, וחרטה שמהולה ברצון לעוד.
פעם היינו מתחלפים, בזמן האחרון רק היא העבד,
היא כבר יודעת מה לעשות. היא מתפשטת יורדת על ארבע בתוך האמבטיה, אני פותח את זרם המים בדוש על המים הכי קרים ובזרם חלש,
אני מטפטף עליה מים קרים לאורך גופה, היא רועדת, אני מטפטף על ישבנה, איבר מינה, על ראשה.
לאחר שהיא רועדת אני מניח על גופה מגבת, מכסה את גבה וישבנה, לוקח את המברשת ומתחיל להכות בה מכות שקטות שאף אחד לא ישמע,
עם הצד של הסירוק, ועם הצד השני, אני חובט בה בגבה, בישבנה, ובאיבר מינה, בכל חבטה כזאת היא זזה מעט.
אני מוריד ממנה את המגבת וקושר את ידיה עם השרוך,מעל לראשה, היא עם הפנים על חור ניקוז המים של האמבטיה,נשענת על לחיה,
אנחנו אף פעם לא מדברים, רק פקודות קצרות, כמו "תסתובבי" "תעמדי" ואת מילת הסיום שלנו "זהו",
אני לוקח את הידית של המסרק ותוחב אותה לחור שבישבנה, פי הטבעת שלה רטוב ממים אך לא מסוכך, זה קצת קשה בהתחלה אך נכנס.
אני משאיר אותו עד הסוף בתוך ישבנה, "אסור לך שהוא יצא עד שאני אוציא אותו, אם הוא יצא תקבלי עונש" אני מזהיר אותה,
בזמן שהמסרק בתוכה אני משחק בשדיה, וצובט לה את הדגדגן ואת שפתי הכוס שלה, הוא טיפה שעיר.
אני רואה שהמסרק מתחיל להחליק החוצה מישבנה, והיא מנסה לכווץ את החור על מנת שהוא לא יפול, אני עומד ומתבונן, מחכה לרגע שהוא יפול.
ידיה קשורות, היא לא יכולה לשלוט בו,
הוא נופל על תחתי האמבטיה בקול מרעיש, אני מנסה להאזין לרגע אם מישהו התעורר, כנראה שלא.
"עונש" אני מצהיר, ואני פותח את הטוש על מצב מסאג' כך שהזרם ממוקד וחזק, ומצמיד אותו לפי הטבעת שלה,
אני ממלא אות ישבנה במים, אני מכבה את הזרם, היא מכווצת את החור, היא יודעת שאסור לה לפלוט את המים בלי רשות.
והיא לא תקבל רשות בחמש הדקות הקרובות, זה הנוהל, אני מפעיל סטופר בשעון שלי.
בינתיים אני מקרב את המסרק שהיה בישבנה אל פניה, שתריח את עצמה מבפנים, היא שוכבת על צד הפנים ואין לה ברירה כך שהוא פשוט ניצב מול אפה ופיה.
עברה דקה.
אני מצליף בה עם מגבת פנים שהרטבתי בכיור.
בגבה, ובישבנה שמתפתל מכל הנוזלים אשר הוא מכיל,
אני מצליף ומצליף.
אסור שיהיו סימנים!
עברה עוד דקה,
אני לא אומר לה כמה זמן עבר, שתאבד תחושת זמן, שלא תדע אם זה הולך להסתיים או שלא, שתהיה בואקום.
אני רואה טיפה לחות נוזלת מישבנה, והיא מכווצת את פי הטבעת עוד יותר בחוזקה.
אני מושך בשערה, ודוחף את המגבת שהצלפתי בה איתה לפיה.
אני רואה שהיא מתחילה לזוע באי נוחות ולרעוד, כנראה מנסה להיאבק בזרם המים המאיים להתפרץ ממנה,
נשארה לה דקה וחצי אבל היא לא יודעת את זה.
אני פותח את ארון התרופות ומוציא משם מספריים לגזירת ציפורניים, עם הקצה החד והמעוקל מעט,
אני עובר עם הקצה הזה על גופה, דוקר, שורט, בפטמותיה, בדגדגנה, היא קופצת לכל מגע כזה.
נשארה לה חצי דקה,
אני מתיר את הקשירה שבידיה, וקושר עם השרוך את המגבת אל פיה כדי שלא תוכל לצייץ.
אני מרים אותה למצב עמידה, קשה לה להתרומם בלי שהנוזלים שבגופה ישפכו,
היא עומדת, עבר הזמן.
אני מכווין אותה לאסלה, והיא מתיישבת ומתרוקנת מהמים הרבים אשר בתוכה.
"תעמדי!" אני מצווה עליה אחרי כמה שניות,
היא נעמדת,
אני מוריד את מכסה האסלה, ומכופף אותה עליו בתנוחה של כלבה.
אני לוקח את המסרק ומחדיר אותו לתוכה שוב.
זה קצר מדי, אני מוציא ומכניס את ידית המסרק כמה פעמים, ואז ניגש לפינת החדר ולוקח את המגב ומפרק את המקל, אני מסבן את קצהו, ומוציא את ידית המסרק.
אני דוחף לתוכה את המקל אט אט עד שרבע ממנו בפנים והא לא נוגע ברצפה.
"תחזיקי אותו חזק שלא יגע ברצפה!" אני מצווה עליה,
היא מכווצת את החור הפעור שלה חזק חזק ומחזיקה את המגב באוויר.
אחרי כמה שניות הוא נופל לרצפה.
החור שלה כל כך פעור כבר שהיא לא יכולה להחזיקו סגור.
"עונש" אני אומר לה.
אני מצביע לה על האמבטיה, היא נכנסת לתוכה על ארבע כמו כלבה טובה.
אני לקוח את הדוש, ומפעיל וממלא אותה מים שוב, רק הפעם יותר.
אני סוגר את הדוש, ומתיישב על האסלה ומתבונן בה נאבקת, זה מלחמה שהופסדה מראש, החור שלה כל כך פעור שאני יכול להכניס דרכו אגרוף.
הכל נוזל ומתנקז באמבטיה, אני מורח סבון על יד ימיני, ומתחיל להחדיר אותה לישבנה.
אני מגיע קצת אחרי המפרק, אני מוציא ומכניס את היד.
ביד השניה אני תולש לה שערות מערוותה, אחת אחת.
היא מתנשפת.
אני נזכר שקראתי בעיתון על בעלים של מועדון סאדו שעושה דברים כמו שאנחנו עושים.
נראה לי שהוא היה מאסטר או משהו, ונעצר על משהו, התעללות, לא זוכר.
אני נזכרתי שקראתי שהוא עטף מישהי בניילון נצמד,
הלכתי למטבח להביא את הגליל של הניילון,
"תעמדי!" אני מצווה עליה
היא נעמדת, אני מגלגל אותה בניילון נצמד.
השדיים הקטנים שלה נמחצים בתוכו,
כמו נקניק בסופר.
כל הגוף שלה עטוף.
אני משכיב אותה באמבטיה, ומתחיל להפעיל זרם מים חמים, חמים מאוד, אני מקלח אותה במים רותחים עם הדוש, היא עדיין עטופה בניילון.
היא מתפתלת,
אני מחליף למים קרים יותר וממשיך להשפריץ עליה.
אני משכיב אותה על בטנה מוציא את המגבת מפיה ולוקח את מקל המגב שהיה בתוכה ושם בפיה, ומכה בישבנה העטוף בניילון עם המסרק.
לאחר כמה דקות אני מסתכל בשעון. מאוחר מדי, יש לי לימודים מחר.
אני מוריד ממנה את הניילון הנצמד. שם את הדוש בידה, "תתקלחי!" אני מצווה עליה.
ומתגנב חזרה למיטתי בשקט.
לא היה אז מושג של "לגמור" בלקסיקון שלנו.
צעירים מדי בשביל לחשוב על זה.
מלוכלכים מספיק כדי להמציא משחקים שכאלה.
עברו לא מעט שנים, לא נראה לי שמידהו יודע על זה,
אנחנו לא דיברנו על זה.
היא נשואה עם ילדים.
אני בזוגיות.
אנחנו מדברים כרגיל, וכל זה נעלם כאילו לא קרה, אולי מודחק, אולי גנוז לזיכורנות מתוקים.