מה לא אעשה למען רגע אחד של עונג איתך.
חיפשתי אותך אתמול, עיניי כבר כמעט נעצמו,
אני ער משבת בצהריים, כל הלילה על המחשב,
עובד קצת, דעתי מוסחת, מסייר בכלוב, בוהה באנשים מתנתקים ומתחברים לצ'אט.
חרמן, לא נרדם.
השעון מראה שצריך לצאת, הולך למשרד.
כל היום נראה לי כמו חלום, עיניי רק רוצות להיעצם, חייב לישון.
זרמים של עייפות מטיילים בגופי.
חזרתי מהמשרד, מוחי רוצה לנזול לתוך הכרית.
חיפשתי אותך, לא מצאתי.
חיפשתי.
מוזיקה, לבשל משהו, ידי כל כך עייפה שהמחבת כמעט נופלת לרצפה.
מרוב עייפות התיאבון הלך,
רק דבר אחד לא נעלם,
אני רותח, חם, צריך אותך.
כל נים בגופי אומר את זה, צורח את הצורך שלי.
מתיישב במיטה, נשכב על הגב, עיניי מתחילות להיעצם.
עברה יממה וקצת מאז שישנתי בפעם האחרונה.
רטט, רעש מחריד על שידת העץ.
שונא צלצול של טלפון, רטט יותר נחמד לי.
יד מנסה לדוג את הטלפון.
עונה, לא מדבר, עיניי עצומות.
"מממ" אני נוהם בשקט מבלי לפתוח את שפתיי שהחלו להידבק אחת לשנייה.
"תוך כמה זמן את פה?" את שואלת
זרם עולה מבטני למעלה, מציף את חזי בתחושה מוזרה, מעין נפילה מגג בניין.
אני פותח את עיניי, תולש את שפתיי זו מזו.
"חצי שעה" אני אומר.
"אל תתקלח, פשוט תגיע מהר, רבע שעה?" את אומרת
אני גר קרוב, זה היתרון בעיר הדחוסה והמטונפת הזו, הכל קרוב, זמין.
אני שונא למהר, אבל הריגוש.. הוא מחייב אותי.
אני מתלבש, שם את הבגדים שלבשתי לעבודה, מכפתר את החולצה רק עם כפתור אחד, חגורה עדיין פתוחה.
אני מסיים להתלבש בדרך למעלית,
צועד אלייך, מהר, נשארו לי 11 דקות, ואת כבר די קרובה,
את המטרים האחרונים אני עובר בשילוב של הליכה וריצה קלה, חייב כבר לראות אותך.
מצלצל בפעמון.
את פותחת לי את הדלת, לובשת חצאית אדומה משובצת, חולצה לבנה.
התלמידה האהובה עליי.
אני כבר לא חש עייף, ברזל לוהט במכנסיי, רגלי כמעט נכווית ממנו.
את רואה את הבליטה, מרפרפת עליה עם ידך.
עינייך ממזריות, מסתכלות, סורקות אותי, מלמעלה למטה.
את מוזגת לי וויסקי מהבקבוק שהבאתי בביקורי הקודם.
אני שותה אותו, לאט, מתחיל להרגיש את גופי מתעורר יותר ויותר למולך.
אני תופס בצווארך, אוחז בו חזק, מקרב את שפתייך.
טעמך מתערבב עם טעמו של הוויסקי, יוצר משקה אלים.
אחיזתי בצווארך מתחזקת, אני אוכל את שפתייך, אוזנך, מנסה לנשוך אותו כמו ערפד.
ידי מרפה מצווארך, אני מוריד את חגורתי ממכנסיי, שם אותה בידך.
את ילדה טובה, תלמידה מעולה, כלבה צייתנית.
את עונדת את החגורה, התכשיט שלך.
את שמה את זנב החגורה בידי.
אני מושך אותך אליי, מוריד אותך לרצפה, את מחבקת את רגליי.
אני מטייל איתך עד לחדר, את על ארבע, אחריי.
אני יודע מה אני מחפש, אני משחרר את האחיזה ברצועה.
"את השוט והחבלים" אני אומר.
את זוחלת על ארבע, פותחת את מגירת ההפתעות שלך, את מוציאה את השוט והחבלים, ומשהו חדש שלא ראיתי אצלך קודם.
גלגלת חדה, מתכתית, קרה, נוצצת אליי מידך.
עשית קניות, אם הייתה לי מדבקה של סמיילי צהוב הייתי מדביק על ישבנך שכולם ידעו שאת תלמידה מצטיינת.
אני מושך את הרצועה, את מתקרבת אליי, מגישה לי את השלל, שמה בידי את הצעצועים שלנו.
אני קושר אותך, ידייך מאחורי גבך, קשורות לרגלייך.
את על ברכייך.
אני מעביר את ידי על פיך, מלטף את שפתייך, סוטר לך בחוזקה על פנייך, מרגיש לחות משפתייך מרטיבה את ידי.
יש שיר שאת אוהבת, ( https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=N5I01D05ak0 )
מעין אורגיה של צלילים, את מבקשת ממני לשים אותו,
אני שם אותו, צלילים בוקעים סביבנו.
אני סותם את פיך עם רצועת בד.
אני מטייל עם השוט על גופך, מרפרף על פנייך, סוטר בו בעדינות על שדייך שמזדקרים תחת חולצתך,
אני פותח זוג כפתורים בחולצתך, הלובן שלה רק בהיר במעט מעורך.
השוט מטייל על פטמה שנחשפה, סותר לה בקלילות.
אני לקוח את גלגל הכאב, מגלגל אותו מסנטרך מטה לכיוון ליבך.
מטייל על פטמותייך, לוחץ מעט, רואה אותך זזה קצת, אוויר נפלט מאפך.
"תלמידה טובה" אני לוחש באוזנך, צובט פטמה אחת, דוקר את השניה עם הגלגלת.
"את רוצה שאוריד לך את מחסום הפה?" אני שואל
את מהנהנת בראשך
"את יודעת מה תצטרכי לעשות עם פיך חופשי?" אני מקשה.
את מהנהנת שוב.
אני מוריד את הכיסוי מפיך.
את מלקקת את שפתייך שהתייבשו מעט.
אני אוחז בלסתך, את פותחת את פיך, ידי תולשת את מכנסיי מטה, הוא קופץ, מזדקר מלחץ התחתון שהופעל עליו עד כה.
אני כל כך קרוב שהוא סוטר בפנייך, אני סוטר על פנייך עם איברי,
מחכך אותו בשפתייך,
מכניס את קצהו.
"תבקשי אותו" אני אומר.
"תתחנני אליו" אני מוסיף,
עינייך נשואות מעלה אליי, מבטך תמים, אך עם ניצוץ זימה.
אני מכסה אותן עם פיסת בד.
את נהנית מזה, להיות שם למטה, פיך פעור, אני יכול לראות את בלוטות הטעם שלך מגורות מהמחשבה על מה שקרב.
"אני רוצה את הזין שלך בפה שלי"
"תן לי למצוץ לך אותו כמו כלבה טובה"
"אני מבטיחה שאני אהיה התלמידה הכי טובה"
טיפה של נוזל מבריק עומדת בקצהו, אני אוחז ברצועה.
מושך את פיך, מטמין בו את איברי, מכניס הכי עמוק שאפשר.
כשקשה לך את נושכת טיפה עם השיניים, אני מאט את הקצב, למרות שזה נעים.
אני מתחיל להגביר, מזיין את גרונך, אוחז עם יד אחת ברצועה, יד שנייה בשיערך.
כמויות אדירות של רוק נוטפות מסנטרך.
מטפטפות לריצפה, אני מוציא את איברי, סוטר איתו בפנייך.
רטיבות מכסה אותו, מרטיבה את לחייך.
אני סוטר עם ידי בלחייך, את מחייכת.
אני מחזיר אותו לפיך, מזיין חזק, עמוק.
אני מוציא אותו, את מלקקת את שפתייך.
אני מעמיד אותך, גופך קשור,
פנייך נשענות על הקיר, מחזיקות את גופך, לחייך מרוחה עליו.
אני לוחץ את פנייך לקיר.
מרים את השוט, מצליף על רגלייך, בשרירי התאומים, רגלייך רועדות מעט.
אני עולה לירכייך, מצליף מאחוריהם, בחלקם הפנימי.
"בשביל תלמידה טובה כמוך זאת מתנה, לא עונש, זה מה שתקבלי על התנהגות טובה" אני אומר
אני רואה חיוך קטן בזוית פיך, אני נושק לך שם, היכן שמתעקל החיוך, לשונך יוצאת טיפה, מלקקת את שפתיי.
אני מרים מעט את חצאיתך, מצליף בישבנך.
את ללא תחתונים, אני טופח עם השוט על הכוס התפוח שלך, אני רואה נוזל מטפטף ממנו על השוט, נוזל לרצפה.
את רטובה, החום מעלה אדים שעולים לנחיריי.
אני לוקח את הגלגלת המתכתית, מגלגל אותה על דגדגנך, על שפתיך התחתונות, את קופצת.
אני מיישר אותך, מחדיר אצבע, טועם אותך, את טעימה.
אני יורד על ברכיי, מסתכל על ישבנך, פסים בולטים בצבעי דם וורוד מעטרים אותו לרוחבו.
אני מעביר לשון בין רגלייך, את נוזלת, חמה מאוד, כמעט נכויתי בלשוני.
אני ניגש למגירה שלך, את שעונה על הקיר.
עינייך מכוסות, בטח את תוהה מה אוציא.
את יודעת מה, בטח את מייחלת לזה.
אני מכיר אותך, את רצונותייך העמוקים ביותר, את תאוותך.
אני מוציא פלאג, גם הוא מתכתי, קריר.
אני מורח עליו חומר סיכה.
מתקרב לישבנך, נושך אותו, אצבעי חודרת אליו, קוראת לאצבע נוספת להצטרף.
איבר מיני מתחכך בין רגלייך, נרטב ממך.
הפלאג, מתקרב לפתחך, את זזה טיפה למגע הקרירות,
קצהו נכנס, אט אט, עוד קצת, את משפדת עצמך עליו, לפעמים זזה מעט קדימה ואחורה, אני מקבע אותו בפנים.
אני מכופף אותך על כיסא, כך תהיי, ישבנך מורם, קצה הפלאג נוצץ ממנו.
אני מחדיר לתוכך את איברי, חזק בבת את. אני שומע יבבה נבלעת בחלל החדר.
את לא מוציאה מילה מפיך, רק נושמת, לאט, וחזק.
אני מתחיל לזיין אותך, בפראות, מוציא את תסכוליי, את עייפותי, את חוסר התיאבון, דרך מותני, מעיף אותם ממני.
גומל לך תוך כדי, מסב לך עונג.
אני מושך בחגורה, ראשך נמשך אחורה מעט.
אני אוחז ברצועה, ומושך את כל גופך, משפד אותך עליי, כך אני מזיין אותך.
מעיף אותך ממני עם דחיפה של מותני,
מחדיר את עצמי לתוכך כשאני מושכך ברצועה.
את מתחילה לגנוח, בקול.
"אני רוצה בבקשה לגמור, אני מתחננת שלא תפסיק, תן לי לגמור כך." את מבקשת
אני ממשיך, מגביר את הקצב, מושך ברצועה יותר חזק, דוחף אותך עם מותני בפראות, מעיף אותך ממני, מחדיר עצמי לתוכך.
ידייך מאחורי גבך, מתפתלות רגלייך זזות, "פאק" את אומרת, אנחה חזקה בוקעת מגרונך.
עינייך מטושטשות, את רועדת מעט.
אני מושך את גופך אליי, מוריד אותך על ברכייך.
פיך פעור, אני מכניס את הבוהן שלי אליו, מחזיקו פתוח.
אני מחדיר את איברי לפיך, סוטר איתו על לחייך.
מחדיר שוב, מזיין את גרונך, חזק, עמוק.
אני חש אותו בא, זרם מתפרץ, לפני מבט עינייך אני רואה שגם את חשה אותו מתנפח בתוך פיך.
אני מוציא אותו מעט, גומר על פנייך, משפריץ גם לפיך הפעור, זרע סמיך זולג לצווארך.
את מוציאה לשון, מלקקת את צדדי פיך, מלקקת כל טיפה בתאווה, את תלמידה כל כך טובה.
אני מחדיר אותו שוב לפיך, את מנקה ממנו כל טיפה של זרע.
אני משחרר את החבלים, את מושכת זרע שנטף על צווארך עם אצבע, ומוצצת את הזרע ממנה.
אני נושק למצחך.
השיר שאת אוהבת עדיין מתנגן ברקעת או שאולי כבר עברו כמה שירים?
כמה שאת טובה,
"תלמידה טובה, תלמידה טובה מאוד" אני אומר. אני מוריד את הכיסוי מעיניך.
את מסתכלת בעיניי, מסתגלת לחוש הראייה שהוחזר לך, הוחלף בחוש הדמיון, ברגש, מישוש וריחות.
את נושקת לאיברי.
אני מחבק אותך, סימני חבלים על גופך, חבורות על ישבנך, נצנוץ של הפלאג מבריק מישבנך.
את כל כך יפה.
ממש יפה.
עוד כמה שעות אני צריך כבר להיות במשרד.. כנראה שגם הלילה לא אשן.
למענך אעבור גם ימים ללא שינה ואוכל.
התלמידה היפהפיה שלי.