זה מה שנתת לי, השראה.
בתוך תוכי אני הייתי רוצה לקבל ממך יותר,
לתת לך יותר.
אני לא מזלזל בהשראה שסיפקת לי.
אני מברך עליה.
אני מעריך אותה, ואותך יותר.
הייתי רוצה לתת לך יותר,
הייתי רוצה לראותך מסמיקה כשעיניי סוקרות את גופך.
הייתי רוצה להרגיש בך את הרעד, כשידי מונפת מעל לחייך.
הייתי רוצה לראות את חיוכך, כשהיא מלטפת את פנייך.
הייתי רוצה לשמוע את זעקותייך כשישבנך מוכה בחגורתי.
הייתי רוצה לראות את כניעתך למול משיכת צווארך אליי ברצועה.
למשוך אותך אליי, לחדור לתוכך.
הייתי רוצה לראות את התמסרותך אליי, כשאני שם ידי על ראשך, מלטפך, ככלבה.
הייתי רוצה לחוש את נשימתך במשפעתי, כשאת לוקחת אותו בפיך, מתמסרת.
הייתי רוצה לנשוך את שפתך, כשנתנשק.
הייתי רוצה לתת לך עונג, כאב, רצון לעוד,
לשמוע אותך מתחננת שאמשיך.
מסתכלת בעיניי כשנוזליי זולגים לפיך.
הייתי רוצה גם לחבקך ככה סתם,
בלי כאב,
בלי סשנים,
בלי חגורה,
בלי סטירה,
אני ואת, אחד מול השנייה, לחוש את שדייך נחות על גופי.
ברכות, ללטף, ללקק.
להעביר יד בשיערך, לחפון אותך, להריח אותך.
להחזיק אותך חזק.
קרוב אליי.
עד אז.
נתת לי השראה,
את עדיין נותנת.
ואם זה מה שאוכל לקבל,
את זה אקח בשמחה.
**וגם לא הייתי מתנגד שנהיה כך, לאט, דקות ארוכות, שעות, אם אוכל, גם נצח..