אני לא יודע מה חיפשתי, אולי לא חיפשתי כלום.
אולי חיפשתי אותך, אולי נתקלת בדרכי.
מה שבטוח הוא שמצאתי,
מצאתי אותך.
את היית ביישנית,
היית חשדנית, כנועה, רכה.
היית עוקצנית, שובבה, טיזרית.
כמו שילדה טובה צריכה להיות.
פחדת, רצית, העזת.
אני לא יכול לתאר את מה שעבר בבטני,
לא פרפרים,
לא חום,
לא תיאור רך.
לבה רותחת התפרצה בתוכי,
כאב עז, כאב שנולד מתוך הבור שיצרת בי ברגע שמצאת אותי.
רק כיסוי הבור הזה בחום גופך, במילותייך באוזניי, יביא סוף לכאב.
הפכתי לחצי בנאדם, זומבי המתהלך בין האנשים.
"מה יש לך?"
"הכל בסדר?"
"אתה מרגיש טוב?" שאלו סביבי מכרים
הם בחיים לא יבינו,
אי אפשר להסביר את העוצמה,
רציתי אותך בכל חלקיק בגופי,
רציתי להפוך לאחד איתך,
לכאוב, להתענג.
את לא עשית את זה קל,
כמו כל הדברים הטובים בחיים,
נתת לי להילחם,
לקוות, לצפות, להתייאש.
לקום ולהמשיך.
רציתי למות, ורציתי שזה לא יגמר.
רציתי לפגוש אותך.
רציתי להמשיך את הקסם המסתורי, רק להתכתב איתך.
כאבים של מכור לסם, רצון עז.
נדמה היה שאני מכיר אותך, מבפנים.
אני מקווה שהכרת אותי,
בטחת בי.
כמה כאב ידעתי מהחרמנות שהותרת בי,
רציתי למחוק הכל,
לשכוח ממך, לברוח ולא להסתכל לאחור.
ידעתי שמשהו חזק עומד מולי, אי אפשר היה שלא לחוש את זה.
כולי רעדתי לקראת המפגש איתך.
חיכיתי על הספסל,
ניסיתי להקשיח את עצמי,
להחזיר לעצמי את החזות הקרה, הרצינית, הגברית, אפילו מאיימת מעט.
כשלתי.
הגעת,
יפה יותר ממה שאפשר לדמיין,
הראית לי כמה ראשי סובל מחוסר יצירתיות.
השארת אותי חסר הגנות,
אני רגיל לשלוט בסיטואציות בחיי,
פה זו הייתה מלחמה.
איך נטעת בי כל כך הרבה רגש בלי שהכרנו?
מה הכישוף הזה שכובל את ליבי?
מה עשית לי?
את עושה את זה לכולם?
רציתי להרגיש איתך מיוחד,
רציתי שאת תרגישי מיוחדת,
נחשקת, אהובה.
רציתי שתתמסרי אליי.
לראות אותך נכנעת.
האם תתני לי את זה?
כמה רחוק אצטרך ללכת איתך?
כמה תתגרי?
כמה תתחצפי?
אישיותך מקסימה,
מגרה, חצופה, שובבה,תמימה, רכה, ענוגה.
הבטחת לי שנשב לבירה,
הבירה הזאת,
חיכיתי לה המון זמן.
יותר מדי.
מהלגימה הראשונה רציתי ללכת.
רצית שנלך לביתך,
רצית להרגיש בטוחה,
אמרת לי שיש שם נרות.
רציתי לחנך אותך על חוצפתך,
רציתי להענישך אותך על כל המסע שהעברת אותי,
רציתי לאהוב אותך ולחבק אותך בחום שלא ידעת.
ללטף את ראשך שנח על ברכיי,
בזמן שיד אחת מצליפה בישבנך,
רציתי שתקבלי את כל איברי לפיך,
עמוק בגרונך,
בזמן שאני מטפטף שעווה באיטיות על גבך,
רציתי לאכול את פטמותייך,
לנשוך, למצוץ, שהם יכאבו, יזדקרו מרוב עונג.
רציתי לראות את ישבנך האדום בזמן שאני משכיב אותך על בטנך,
רציתי לגרות אותך באצבעותיי,
להעבירם על שפתייך הרטובות בין רגלייך,
לצבוט את דגדגנך,
להחדיר,
לראות אותך מתפתלת,
מתחננת,
מבקשת ממני,
רוצה אותי בתוכך,
רוצה אותי כחלק מבשרך,
מחובר אלייך בצורה הכי אינטימית שיש.
רציתי לראות את סף הייאוש שלך,
שאת לא יודעת אם תקבלי את מבוקשך,
ללא רשות לגעת בעצמך.
ידייך כבולות לפחד מלהפר את הוראתי.
רוצות לגעת,
מצייתות, נשמעות לאיסור.
רציתי לשמוע אותך הופכת מחוצפנית לשובבה.
משובבה לתמימה,
מתמימה לנשלטת, רוצה מתחננת.
אמרת לי ששם אני צריך להיות, בתוכך.
שם את רוצה אותי,
ישבנך אדום מהצלפות,
ידייך מנסות לגעת,
גוררות הצלפות באחורי רגלייך המאדימות גם הן.
אני רוצה להטריף אותך,
לא משנה כמה ארחיק,
זה לא ישתווה לאיך שהטרפת אותי,
אצבעותיי חודרות לישבנך,
מגרות את המחיצה הפנימית המפרידה בין חורייך,
אצבעות ידי השניה בתוך הכוס הלוהט שלך,
מגיר נוזלים,
יוצר שלולית על הסדין,
את מתפתלת,
כל פעם שאת מגיבה בפראות אני חדל ממעשי,
קופא.
את אומרת לי שגמרת פעמיים,
לא אכפת לך לקבל כל עונש,
אבל את מתחננת,
שאחדור לתוכך.
שאתן לך את הסיפוק הזה.
את לא צריכה להיענש יותר,
אני מחדיר את איברי לתוכך,
לתוך הרטיבות הרותחת,
אצבעותיי עדיין בישבנך,
חשות את איברי בתוכך דרך רקמת העור,
אני מצמיד באצבעותיי את דופן העור הדקה לאיברי,
מחכך אותו עם אצבעותי דרך פי הטבעת.
הגה לא יוצא מפיך,
רק נשימות, חזקות.
את מתקשחת,
פי הטבעת שלך מתכווץ על אצבעותי.
ידייך אוחזות בשיערך בחוזקה,
כמעט תולשות אותו.
"גמרתי שוב, אני מצטערת" לחשת
אני מכניס את ידי לפיך, ידי השנייה עדיין בתוכך,
אני שוכב על גבך,
את מלקקת את אצבעותיי,
נושכת מעט.
"אל תצטערי" אני לוחש באוזנך,
זרעי מתפרץ בתוכך, אני מוציא את איברי, מפזר זרע רותח על גבך מכסה את סימני השעווה,
את מסתובבת עם ראשך אליי,
פותחת את פיך,
מחכה שאתן לך לטעום אותך דרכו.
אני נותן לך לנקות אותו,
את מלקקת אותו, לא מוותרת על טיפה.
אני מלטף את שיערך,
נושק לך,
מחבק את ראשך.
אני על ברכיי, את על ארבע.
שנינו נשכבים על גבינו,
אני מחדיר את איברי לתוך פי הטבעת שלך בעדינות,
קצת כואב לך,
אני לא זז,
כך נישאר, נחלום, נתחבק.
בתוכך.
כך נישן.
כמה טוב שמצאתי אותך
}{
