לפני 11 שנים. 17 בספטמבר 2013 בשעה 2:50
אתמול יצאתי ממש מאוחר מהמשרד,
ב23:00 בערך,
לא תכננתי,
כך יצא.
כל מה שרציתי היה רק דבר אחד,
לא סשן,
לא אוכל,
לא שתייה,
גם לא עיסוי שישחרר אותי מעול הכיסא שנחנטתי בו חצי יממה.
רציתי ליפול לתוכך,
להניח ראשי עלייך,
להרגיש את ידך עוברת בשערי,
מלטפת את אוזני.
רציתי להסתכל בעינייך ברגע ההוא,
שנייה לפני שאני נתלש,
עובר לעולם של חלומות,
לראות אותך,
הדבר האחרון שימתיק את יומי,
שנייה לפני שארדם.
לא רציתי להכאיב,
לא רציתי לחנך,
לא רציתי למשוך,
לא רציתי להצליף,
רק רציתי לאהוב,
להרגיש נאהב.
זה כזה גרוע?
אנוכי מצדי?
זה כל מה שרציתי אתמול,
אבל כבר היה מאוחר.
לפעמים זה כל מה שאני רוצה,
גם לפעמים את.
אולי זה טבעי,
זה מרגיש נכון.
מותר לנו גם להסיר הכל,
וליפול.
