סופסוף באת איתי.
את רוצה נשתה קפה של בוקר ביחד,
אני אומר לך איך אני אוהב אותו,
ואת ניגשת להכין,
שוב,
ושוב,
ושוב,
עד שיצא מושלם.
אני לא שותה אותו,
אני לא אוהב קפה.
רק לפני שתשתי את הקפה שלך,
רדי על ארבע,
אני קושר אותך לרגליי השולחן שלי,
"חבקי לי את הרגל" אני מצווה,
את מצייתת.
עכשיו אני צריך לעבוד קצת,
בכל זאת,
משרד.
הדלת סגורה,
בכל אופן מוקדם.
אף אחד לא ישמע אותך,
אז פיך לא חסום.
אני משחרר אותך מהקשירה,
"תתפשטי" אני מצווה
את מצייתת.
אני מתיישב על השולחן,
גבי למסך המחשב,
פניי אלייך,
"עכשיו את תתיישבי יפה בכיסא, תקריאי לי מיילים, ואני אכתיב לך מה לענות" אני אומר לך
אני לוקח סרגל מהמגירה,
סרגל ארוך ממתכת.
"אם תהיה שגיאה אחת, את תקבלי את הסרגל בידיים
אם תהיה שגיאה נוספת, את תקבלי את הסרגל ברגליים,
ואם תהיה שגיאה נוספת, את לא תוכלי לשבת שבוע,
זה מובן?" אני שואל
את מהנהנת בראשך,
"את מבינה?" אני שואל שוב,
"כן אדוני" את עונה.
את מתחילה להקריא לי את המייל הראשון,
אין הרבה מה להשיב,
ממשיכים הלאה,
את כותבת לאט, נזהרת.
"תכתבי יותר מהר, אני לא אכתיב לך לאט, ולא אחזור על דבריי!" אני גוער בך.
אני מציץ לעבר מסך המחשב לפני שאת שולחת את המיילים,
אני מבחין בשגיאה הראשונה,
אני תופס את ידך.
ידך רפויה,
אני מניחה על השולחן,
מכה בקצות אצבעותייך בסרגל.
את נושכת את שפתך,
ידך רוצה לברוח,
אך אני מחזיק אותה יציבה במקומה,
אני מכה שוב,
אני מרגיש את היד מנסה להשתחרר מאחיזתי,
אני מכה שוב.
דמעה בעינייך.
אני מחזיר את היד למקלדת,
"תמשיכי!" אני אומר.
אנחנו ממשיכים,
ידך רועדת.
את חוזרת לכתוב באיטיות,
בודקת כל אות לפני שאת מקלידה.
אני סוטר לך בלחייך,
"לא לעכב אותי!" אני גוער בך.
אני מלטף את לחייך,
"את לא מסוגלת לעשות את זה?" אני שואל
"אולי אני צריך לעשות את זה?" אני מוסיף
"לא, אני יכולה אדוני" את עונה.
"ילדה טובה" אני משיב לך,
מנשק את ידך היכן שהסרגל חינך אותה.
אנחנו ממשיכים,
את כותבת בקצב מהיר,
שוב,
אני רואה אותן,
לא אחת,
זוג שגיאות.
אני מסובב את הכיסא,
גבו כלפי השולחן.
אני מכה עם הסרגל בירכך,
מכה שוב יותר חזק,
"מה היו השגיאות?" אני שואל
"אני לא יודעת אדוני" את עונה
אני מסובב את פנייך למסך,
"יש לך עשר שניות לבדוק" אני מודיע.
את מרפרת בעינייך על הטקסט,
עבר הזמן,
אני מסובב את הכיסא שוב,
מכה ברגלייך עם הסרגל,
מכה חזקה בכל רגל,
רגלייך מתקפלות מעט.
"מה היו השגיאות?" אני שואל
"אני יכולה להסתכל שוב אדוני?" את מבקשת
"תנסי להיזכר" אני מכה שוב את ירכייך,
מפסק את רגלייך,
טופח עם הסרגל על דגדגנך.
"מה היו השגיאות?" אני שואל שוב.
"אני לא יודעת" את אומרת בבושה.
אני מלטפך בפנים ירכייך.
"את תסתכלי שוב, הפעם טוב טוב?"
"כן אדוני" את עונה.
אני מסובב את הכיסא,
מזיז אותו הצידה,
משעין אותך על השולחן,
פנייך מול המסך,
מרפקייך נשענים על שולחן העץ,
ישבנך מופנה כלפיי.
אני חובט בישבנך עם הסרגל המתכתי.
"מה השגיאות?" אני שואל אותך
את לא מצליחה להתרכז,
את עוצמת עיניים.
אני מושך בשיערך,
ראשך מתרומם.
"אם לא באת לכאן לעזור לי בעבודה אז תחזרי למקומך מתחת לשולחן" אני אומר.
את מתמקמת על ארבע מתחת לשולחן,
אני מתיישב בכיסאי,
ממשיך לעבוד.
אני מושך את ראשך בשיערך בין רגליי,
ממקם את פיך מול הרוכסן,
"תפתחי אותו" אני אומר.
את שולחת את ידייך,
שולפת את איברי מתוך מכנסיי,
באה להכניסו לפיך,
אני מכניס את ידי לפיך,
נותן לך למצוץ אותה,
ללקק אותה,
כשאיברי זקור מול פנייך.
אני נותן לך למצוץ את ידי כמה דקות,
אני מוציא את ידי מפיך,
אוחז בשיערך,
מחדיר את איברי לתוך פיך הפעור.
את יונקת אותו בתאווה.
מלקקת אותו לכל אורכו.
אני משאיר אותך כך,
למצוץ אותו.
בזמן שאני מנסה לסיים לענות למיילים.
אני רואה את ידך ניגשת לבין רגלייך,
מעסה את הרטיבות והחום.
עינייך מסתכלות עליי,
פיך מלא באיברי,
את רוצה להוציא אותו מפיך כדי לומר משהו,
אני אוחז בראשך כדי שהוא ישאר עמוק בגרונך,
אני מושיט לך פתק צהוב ועט.
"תכתבי" אני אומר
"בבקשה לגמור אדוני" את כותבת על הנייר.
אני מסתכל עליו,
"אני אגמור, ואז את תוכלי לגמור" אני אומר לך,
אני חש איך את מוצצת ביתר כח,
שואבת,
שולחת יד לאשכיי.
מחדירה גם אותם לפיך,
חום פיך מטריף אותי,
יופי עינייך שמסתכלות בי תוך כדיי מצית בי אש.
גופך הערום מול אפרוריות המשרד.
אני לא שולט בעצמי יותר.
אני אוחז בראשך,
מהדקו על איברי,
אני מתפרץ בפיך,
אני מרגיש את הזרם,
חם.
את מהדקת את שפתייך,
לא נותנת לטיפה לצאת.
אני רואה אותך בולעת את נוזליי בשקיקה.
ידך מגבירה את קצב העיסוי בין רגלייך,
ירכייך רועדות.
כך את ממשיכה במשך דקה,
איברי עדיין בפיך,
מענגת את עצמך,
רוטטת מתחתי.
אני חש אותך גומרת,
רואה את גופך משדר רפיון וסיפוק.
זוהרת מול אפרוריות חלל העבודה שלי.
אני מרים אותך אליי,
מושיב אותך על ברכיי.
מלטף את ראשך.
מנשק אותך בשפתייך.
"עכשיו אני צריך לעבוד" אני לוחש באוזנך.
את מתוקה,
את יפה,
ואני לא מצליח להתרכז בכלום כשאת איתי.
אני חושב שזה מעולה.
כך אני מרוכז רק בך.
