זה מה שאת.
ואת יודעת את זה,
כל אותם האדונים, מאסטרים, דומים.
ניסית לשלוט בהם,
מלמטה,
מהצד.
טיזרית,
את יודעת את זה.
אני לא אתן לך,
אולי קצת,
להטעות אותך.
תריגישי באדמה בטוחה,
תחשבי שאת בסיטואציה שאת מכירה,
תחשבי שיש לך עוד אחד לאוסף.
זנותית כדי לפתות אותי אלייך,
מרדנית כדי להכעיס אותי וללבות בתוכי את האש שאת אוהבת,
חצופה כדי לקבל את מה שאת מייחלת לו,
כנועה ומתמסרת כדי להראות שנשברת,
ממתינה לגל הבא שבו תרימי את ראשך,
תחזרי לסורך,
אני מכיר אותך ואת מכירה את עצמך אפילו טוב יותר.
ההתנהגות הזו טמועה עמוק בתוכך,
למדת שכך צריך.
משוועת למישהו שיחנך אותך אחרת,
מתריסה.
לא לוקח הרבה זמן עד שפנייך מוטות לצד מכף ידי הסותרת להן.
מעמידה אותך במקומך.
לחייך סמוקה.
דמעה בעינייך,
אני מסתכל בעינייך.
עדיין קיים שמץ של בוז בתוכן.
אני משכיבך על גבך,
מפשיט אותך מבגדייך.
קושר את ידייך לברכייך,
כל יד לברך.
מפשק את רגלייך.
אני רוצה שתהני,
רוצה שתסבלי,
רוצה שתתני בראשך את ההנאה בסבל,
תדעי שאחים הם, רגשות שמתלווים אחד לשני,
תחושות מותנות אחת בשנייה.
אני טופח על דגדגנך עם כף ידי,
סוטר לו, שוב ושוב.
מהר.
את נושכת את שפתך.
אני מושך בשפתייך התחתונות,
בין רגלייך לח וחם,
כל ההתגרות, ההתנגדות, ההתחצפות,
זה מחרמן אותך.
את לא שולטת ולא צריכה להיות,
את יודעת את זה.
את רוצה שיכופפו אותך
ישלטו בך,
יכניעו אותך.
את רוצה להתמסר,
אחרי שאבהיר לך שאין לך ברירה אחרת.
"תתרגלי לעובדה שאת שלי עכשיו" אני אומר לך,
"כן אדוני" את עונה,
מקלפת שכבה של התנגדות,
מוסיפה שכבה של התמסרות.
את רגילה למעשים ופרסים,
עונשים ותוצאות.
את חושבת שאת מכירה את התסריט מראש,
אצלי לא תקבלי את מערכת ההתנייה הזו.
לא אתן לך לשחות במים מוכרים,
אני רוצה שתחששי מהלא נודע,
תאמצי לתוכך את התחושה,
תקבלי את כל מה שהולך לבוא.
תתמסרי.
אני מלקק את דגדגנך בלשוני,
הוא מתנפח מעט,
מתמלא זרם דם.
תפוח ורדרד.
אני משחק בו עם שיני,
מוצץ אותו,
מלקק.
עיניי מסתכלות בעינייך,
את לא מסירה את המבט מעיני,
את עוצמת לרגע את עינייך,
ידי סוטרת בצד ירכך,
"תסתכלי עליי!" אני אומר.
אני מחזיקה את עינייך פקוחות,
אני רואה את הזרמים שעוברים בראשך,
מבטך מעורפל,
את מתנשפת,
נהנית יותר מדי,
אני יורד מטה עם לשוני,
מחדיר אותה לתוכך,
טועם אותך,
את טעימה.
אני ממשיך לרדת.
מלקק את חור ישבנך.
הוא מתכווץ למגע לשוני.
את פוחדת שארצה להשתמש בו,
את יודעת שאין לך ממה לפחד,
כי אם ארצה, אשתמש בו,
ואת תאהבי את זה.
ידיי מפסקות את רגלייך יותר רחב.
אני עולה עלייך בגופי,
נותן לך לטעום את עצמך מפי,
לשוני מטיילת בין שפתייך.
מיצייך מעטרים את סנטרי,
"תנקי את עצמך ממני" אני אומר
את מלקקת את סנטרי,
מחזירה את מיצייך לגופך באמצעות לשונך.
אצבעי מעסה את דגדנך,
עינייך מסתכלות לתוך עיניי,
שפתייך רפויות,
נשימתך מאיטה,
מאיצה.
"את רוצה לגמור?" אני שואל אותך
את מהנהנת בראשך,
אני מעביר את ידי בשיערך,
אוחז בו.
מסובב אותך על ברכייך,
פנייך על הרצפה,
את לא יכולה להאחז בידייך, הן קשורות לברכייך.
חזך נמחץ על הרצפה,
פנייך על הצד,
ברכייך נאבקות להחזיקך.
ידי ממשיכה לעסות את דגדגנך.
"לפני שאת גומרת אני רוצה שתאמרי לי!" אני אומר
אני מחכך את איברי בלהט שבין רגלייך,
מעביר אותו על שפתייך התחתונות,
מפזר את הרטיבות.
מחככו בישבנך,
בפתחו של החור.
מחככו בדגדגנך,
מצמיד אותו בידי בין רגלייך,
מחכך אותך.
"אני יכולה לגמור?" את שואלת
אני מושך את איברי מעט לאחור,
מעבירו על פתח ישבנך,
מצמידו לפתח, קצהו בפנים.
אצבעי חוזרת לעסות את דגדנך.
"כן, עכשיו את יכולה לגמור" אני אומר
אני מחדיר את איברי לישבנך,
חציו בפנים,
"לא" את צועקת.
אני נצמד אלייך,
איברי בתוכך, במלואו.
ידי מעסה את דגדנך מהר יותר.
"זה מה שרצית? לגמור? תגמרי כלבה!" אני אומר לך.
"כואב לי" את אומרת.
"תנשמי עמוק, תרפי את הגוף, ותתמודדי!" אני אומר.
עד עכשיו היינו בקצב שלך,
עכשיו ברוך הבא לקצב שלי,
תתמסרי אליו, תיכנעי אליו, תאהבי אותו.
הקשרים לוחצים על ידייך,
מכאיבים לברכייך.
הרצפה הקרה כבר רטובה מזיעתך.
אני מגביר את הקצב,
פוער אותך יותר רחב,
יותר עמוק.
אני מרגיש אותך מתחילה להרפות,
חור ישבנך מתרחב,
את מאמצת את חוסר האונים לתוכך,
לומדת להנות ממנו.
כמו שאת צריכה.
כמו שמגיע לך,
את מתחילה להראות אותות כניעה,
אמיתית,
כבר לא שולטת,
את השליטה איבדת אי שם כשידייך נכבלו לברכייך.
ניסית לגרום לי לקנא,
ניסית להכעיס אותי,
הצלחת.
זה מה שקורה כשאני מקנא, כועס.
ואת יכולה להמשיך,
ותמשיכי לשאת בתוצאות,
אנחות בוקעות מגרונך.
"גמרתי" את ממלמלת
אני שולף את איברי מישבנך.
הופך אותך על גבך,
עולה על גופך,
איברי בכניסה לפיך.
אני שולח יד ללסתך,
פותח את פיך.
מחדיר את איברי אליו.
תוחב אותו עמוק,
חש אותך נחנקת ממנו.
עוד לא הסדרת את נשימתך.
דמעות בעינייך,
אני מזיין את גרונך.
אני מוציא את איברי מפיך,
"תגידי שאת רוצה לטעום את הזרע שלי!" אני אומר
את ממלמלת,
אני סוטר בלחייך,
"תגידי!" אני אומר,
"אני רוצה לטעום את הזרע שלך" את אומרת.
אני מחדיר את איברי לפיך,
מזיין את גרונך חזק.
אני חש שאני הולך להתפרץ,
אני שולף אותו מחוץ לפיך,
גומר על הרצפה לידך.
"תטעמי אותו! כמו שרצית" אני אומר לך, מצביע על השלולית שנוצרה על הריצפה.
אני משחרר את ידייך ורגלייך מהקשרים.
"על ארבע! אני רוצה לראות אותך מלקקת את זה מהריצפה" אני אומר לך
את כרגע נשלטת על ידי,
וככל שתשלימי עם זה מוקדם יותר יהיה לך יותר קל.
את מלקקת את נוזליי מהריצפה.
עינייך מסתכלות עליי.
שמץ של חוצפה לא נותר בהן,
ערמומיות כבר לא שורה בהן.
את נכנעת.
לא כך מצאתי אותך,
אבל כך חינכתי אותך.
כך אני אוהב אותך,
כך את יפהפיה.
מתוקה.
}{
