לפני 9 שנים. 26 בינואר 2015 בשעה 13:49
בואי,
התקרבי אליי,
אני אנשך, אכה, אתנכר.
וכשכל זה לא יצליח,
אחייך כמו מובך מיופייך.
אין בי חומות שיישברו, יש בי רצונות וגחמות, להט ודיכאון, ציניות שמכסה על סדיזם.
תחששי!
היא לא מנידה עפעף.
בוהה בעיניי בעיניים בורקות.
מבטה זחוח, יודע הכל, מכיל.
כשידי מורמת ומבטה מופתע אני מתחרמן.
אבוז לך, את תצחקי.
אסטור לך, את תחייכי.
מגבירה בי את הרצון, כמעט מתפוצץ.
זעם מתוק, תסכול, חורק שיניים מחוצפתך.
מבטי הופך רעב,
בראשי נשתלים תסריטים ורצונות,
רוצה לשלוט בך, להחליט, לענג, להכאיב, רוצה שתהיי הצעצוע שלי.
אשחק איתך שעות, ימים ולילות, אלטף ואכה, לא אתן לך מנוחה.
אספק לך שלווה, נברח מכל מה שקיים.
ניצור ונהרוס.
ייללי ובואי הנה, אני רוצה ללטף אותך.
