סרטן הגדי

האם השולט (הנשוי לשפחתו) בהכרח הוא זה שתמיד צריך ליזום?
הרי הוא הקובע. הוא מחליט מתי ואיפה. הוא מחליט גם איך. ספונטני או מתוכנן מראש ובקפידה. עם אילו אלמנטים. עם איזה ציוד. חדש. ישן. עם שותפים או לבד.מלכה נוספת. אדון נוסף. שפחה נוספת. כולם ביחד. צופה או משתתפת. בפנים או בחוץ. פומבי או בין ארבעה קירות. להגמיר אותה או לא. להגמיר את עצמו. או לא. האם היא כלי או חלק מ?
טקסי או בוהמי. מדוייק ומעוצב או פרוע ומשולח.השולט מחליט. האחראיות היא שלו.
האם לשפחה יש חלק? האם היא יכולה ליזום? האם היא צריכה לבקש? האם היא צריכה לשתול רמזים? האם היא צריכה להחליט?
האם היא צריכה לשלוט?
או שאולי נגזר עליה לחכות בציפיה להחלטתו של השולט שלה גם אם הסיפוק שלה אינו יודע שובע?
האם תפקידה כשפחה בהכרח אמור למנוע ממנה את תפקידה כמאהבת ואנילית?
האם זה קיים בכלל? המושג ואניליות בזוגיות בדסמית. אבל זה עניין לפוסט אחר.
האם אמורים לעשות הפרדה? יש ימים לבדסמ ויש ימים ואנילים? זוגי ואי זוגי. שבוע שבוע. בדסמ של סופישבוע. וכיו"ב.
אתה מעביר איתה ערב משעמם לחלוטין בידיעה ברורה אחרי לילה של סשן ספונטני בשקט חרישי קיר ליד הקיר של חדר הילדים. השפחה התעוררה רק בצהריים. בשבת כמובן.
לקחת על עצמך את הילדים ונתת לה לצאת מהספייס שלה ולהתעורר בזמן שלה.
אך באותו ערב החלטת לעשות ניסוי. להתעלם מגינונים. לא לחמם את האוירה. לא ליצור אוירה. לתכנן ערב משעמם. ערב של ארוחת ערב קטנה משותפת אחרי שהילדים הולכים לישון. רביצה מול האח הגדול. עבודה על המחשב. קצת לימודים. שיחות עם מכרים. לא להצית. לא להדליק. לייבש את האוירה. לראות אם השפחה תיזום. היא בהחלט רומזת.
שורה אחר בשיחה עם חברה. שאלה שאינה משתמעת. אבל שום דבר פרט לזה.
אתה שם לב. אתה ער לדברים. אין נגיעה. אין ירידה על הבירכיים. אין יוזמה.
האם היא תחכה למוצא פי.? האם היא תחכה להחלטתי בנוגע לזה ובנוגע לה? האם זה בהכרח רק מתי שאני רוצה? האם אני אמור לסשן גם כשלא בא לי? האם אני בהכרח אמור להתאים את צרכייה לצרכיי במועדים שמתאימים לי? במועדים שמתאימים לה? או שחלק מהאחראיות עליה היא אחראיות על צרכיה. כבעל. לא פחות מאשר כאדון.
אתה ממשיך לעשות עליה ניסויים ללא ידיעתה.
פעם התחלת סשן והפסקת אותו באמצע. הפסקת אותו בדיוק כשהזין שלך עמוק בתוך גרונה.
היא מתאבדת עליו כמו שרק היא יכולה. לא רואה ממטר תרתי. מתנפלת עליו. אונסת את הזין שלך בגרונה, בשפתיה, בלשונה ובחשקיה. אתה מפסיק את הסשן ואת המציצה .
"תוציאי את הפה שלך מהזין שפחה."
אבל היא בשלה ממשיכה.
סטירה לפרצוף.
"תוציאי את הגרון שלך מהזין שפחה!"
אבל היא בשלה. ממשיכה. יודעת מה מצפה לה. מבינה את המשמעות. כופה על עצמה. יודעת שהיא תקבל עונש על זה אבל ממשיכה להתעלם ולמצוץ.
אתה מוציא לה את הגרון מהזין בכוח אבל היא ממשיכה לטרוף אותו. לא מקבלת לא כתשובה.
אתה יודע שהשפחה הרי לא שולטת בזה אבל היא יוזמת את זה. הפעם כשהיא בתוך זה היוזמה היא שלה.
היא אולי עקרבית אבל הצורך המיני שלך הוא גבוה שבעתיים משלה. מזלה. נח כשיש לך שפחה. אתה מניח בצד את היוזמה לרגע. אתה עושה את זה כשמתחשק לך. אתה יודע גם להזהר ממלכודות. לא שימי מחזור מפריעים לך במיוחד אבל כשהיא לא מצב רוח אתה תדע לא לכפות עליה שום דבר כזה. בוודאי לא באופן שלא יגרה אותה קודם. בהחלט נח וכיף שהאשה שלך היא שפחה. הרעיון הכללי מאד מוצא חן בעיניך. אתה אונס אותה כשאתה רוצה. שולט עליה כשאתה רוצה. מזיין אותה כשאתה רוצה. גומר איפה שאתה רוצה. כמעט.
האם היא בהכרח צריכה להיות משועבדת ליוזמה שלך? גם כשלא בא לה?!
ה-24/7 טומנת בחובה אחראיות לא פחות גדולה גם עליה. היא אחראית לספק אותך בזמן שלך. בכל זמן נתון. אלה לא ימי החמישי והסופשים של הזוגות הרגילים שאינם חיים ביחד.
יש להם את הלבד. את הפרטיות. את האני החיצוני שלהם. את מה שהם מקרינים החוצה ביום יום. זה מה שהיא רצתה. זה מה שהיא קבלה.
בחדר מדרגות היא עוד יכולה לצעוק על השכנה על הריח המזוויע שעולה לה מהמטבח ואם היא לא יודעת לטגן דגים שלא תטגן. אבל ברגע שהיא פסעה מעבר למפתן הדלת היא חוזרת לאני הפנימי שלה. למהות שלה. היא חוזרת להיות שפחה. יוזמת או לא.

כשאתה עושה שאלון כזה אתה צריך לשאול את עצמך שאלה אחת.
אם אתה עושה את זה לעצמך?
או שאתה עושה את זה למען יראו?

אם אתה עושה את זה למען יראו האם בהכרח התשובות שלך אמינות?


נא לא להגיב

Sadist
100%
Exhibitionist / Voyeur
100%
Dominant
93%
Experimental
79%
Switch
64%
Bondage
36%
Vanilla
21%
Degradation Lover
14%
Submissive
14%
Masochist
7%

"לשבת במקומותיכם".
אמרה גלית לתלמידים .בזמן שהיא החזיקה בחבילת המבחנים שבתוך המעטפה היא עברה בין השולחנות ווידאה שלא יושבים צמוד מידי. שאין סליקים. אין פתקים שהוכנו מראש או רשימות על השולחן עצמו. היא הרחיקה תיקים מהשולחנות והעיפה מבט על השובבים הקבועים של הכיתה. מה יעוללו הפעם.
" שלושה חלקים למבחן. יש לכם שעה וחצי ."
היא שברה איתם את הקרח לפני שנה בטיול בר מצווה המסורתי למצדה. מאז הם היו חולים עליה. גם המופרעים שבהם. היא התחילה לחלק את המבחנים מהסוף.
"יש להניח את המבחנים הפוכים על השולחן" היא אומרת ומתיישבת על הכסא שמאחורי שולחנה.מפה כחולה היתה עליה. גלית דאגה לזה בעצמה. היא אהבה לבוא עם חצאיות שחורות קצרות ובשבועות הראשונים הבינה שאלה בשורה הראשונה אוהבים להציץ לה.
לעיתים היא אהבה את התחושה שזה מעביר בהם. היא אהבה את השליטה בכח הזה.
גלית כוונה את שעונה.
"אתם רשאים להתחיל".
היא לחצה על הסטופר שלה ובו בעת קבלה מסרון בפלאפון מהאדון שלה. רעד קטן עבר בה. היא לקחה את הפלאפון ביד מתרגשת. מה הפעם הוא מתכוון לעשות. היא הציצה לעבר התלמידים הנבחנים לראות שאף אחד אינו שם לב להתרגשותה.
היא קראה את ההודעה.
"צהריים טובים שפחה. על כל הוראה שתקבלי תשלחי בוצע ."
היא קראה את ההודעה שוב. היא חפשה את האדון שלה בכיתה. כמה בנאלי שזה נשמע אי היה אפשר לדעת למה הוא באמת מסוגל.
עוד הודעה.
"תוציאי את הפלג הקטן מהתיק שלך והניחי על השולחן".
היא קראה את ההודעה שוב ושוב. מביטה שוב בתלמידים העסוקים.
פלג בתיק??? היא חפשה בנונשלנטיות בתיק שלה ופאק- היא מצאה את הפלג. היא כבר לא יכלה לשלב את רגליה. היא הצמידה אותן זו לזו בהדיקות. היא הניחה את הפלג מאחורי התיק שלה כך שהתלמידים לא יוכלו לראות. רגע, ומה אם אחד מהם יבוא לפה?!
"אם למישהו מכם יש שאלה נא להרים את היד ואני אבוא אליו. בהצלחה".
זהו. פתרנו את הסוגיה הזו. היא מסרנה לאדונה.
"בוצע אדוני".
היא ניסתה להשאר אדישה. הביטה בתלמידים השקועים מבלי לשים לב לסערה המתממשת ובאה בתוכה.
עוד הודעה. עוד צפצוף קטן. גדי מהשורה השניה הרים את ראשו לעברה.
גלית השתיקה את הפלאפון. גדי חזר למבחן.
"תוציאי את ה-KY מהתיק."
קשה לה לבלוע את הרוק. היא שלחה יד ארוכה ועיוורת לתוך התיק עד שמצאה את השפורפרת הקטנה. היא הניחה אותה על מסעד הכסא הפנוי בין רגליה המכווצות.
היא ניסתה להשאר אדישה אך גל של חום אדיר שטף אותה. אני מזיעה??? היא הסתכלה בשעון. רק 7 דקות עברו???????? אני אמות פה. אני בוודאות אמות פה. אם לא מההתרגשות אז מהבושה.היא שלחה הודעה.
"בוצע אדוני".
היא ידעה הרי מה לעשות. היא כבר ידעה מה יהיו ההוראות הבאות שלו. האם באמת??
לאיזה חור היא לא ידעה. אולי לתחת??? אולי לכוס הרטוב שלה שעד לרגע זה ניסתה להתעלם ממנו אבל עכשיו כבר לא יכולה.
"תמרחי על הפלג הזה את ה-KY."
גלית מתחילה להתנשף בשקט כמו בצירי לידה. שאף אחד לא ישים לב. היא קולטת את נועה מהשורה הראשונה מחייכת אליה. היא חושבת שהדם יורד לה מהפנים. לענות לה או לא לענות לה? מה היא ראתה כבר?? שייגמר המבחן הזה כבררררררר. אני לא יכולה.
נועה חזרה למבחן וגלית התחילה למרוח את ה-KY בנדיבות אך בזהירות על הפלג שמוסתר בין רגליה מאחורי המפה. היא לא רצתה שהשפורפרת תשמיע את הקול של שאיבת האוויר ולכן עשתה זאת לאט. היא מרחה את כל הנוזל על הפלג. מקפידה להשאר עם יד שמאלית רטובה ויד ימנית יבשה.
הכוס שלה נטף. העור שלה בער. העיניים נצצו מהתרגשות. הלב דפק עד כדי כך שהיא חושבת שהיא אוטוטו מתעלפת.
"בוצע אדוני".
היא ידעה כבר מה תהיה ההודעה הבאה. האדון שלה אהב במיוחד את חור התחת הצר שלה.
"תכניסי לאט לאט את הפלג לכוס שלך. תמתיני להוראות נוספות".
ידעתי. פאק. אלוהים. איך אני אמורה לעשות את זה פה?! איך אני אמורה באמת לעשות את זה??? אני אמות. אני אמות. אני מתההההה. כמה זמן עבר?? 13 דקות. הזמן לא זז אלוהים.בא לה לצרוח. לקלל. לשאוג. להתפרץ.
היא פשקה את רגליה מתחת לשולחן ולמפה. הקפידה להסתכל על כל התלמידים הלחוצים.
שורה שורה. כסא כסא. שולחן שולחן. פנים פנים.ביד השמאלית הרטובה היא קפלה בזהירות את החצאית הקצרה שלה. היא הזיזה הצידה את התחתון הצידה והקפידה להמשיך לשים לב לתלמידים השקועים. היא לקחה את הפלג בידה השמאלית. היא קצת הורידה את הטוסיק שלה כדי שיהיה יותר מקום. לא ישבה כבר זקוף.היא כוונה את הפלג לתוך הכוס שלה שכמו מגנט משך בכוחות על טבעיים את הפלג אליה. בשקט בשקט היא הצליחה להכניס את הפלג עמוק לתוך הכוס הבוער שלה. היא מתה לגנוח כמו בהמה. לצרוח. להשתולל. לדהור על הכסא.
יעקב הרים את היד.
אגלי זיעה קטנים התבצרו על המצח שלה. היד השמאלית שלה עדיין קבורה לה בפנים והיד הימנית מעל לשולחן.
"ככככןןןן יעקב?"
רק שלא יבקש ממני לגשת. פליייזזזזזזזזזזזזזז אלוהים רק שלא יבקש ממני לגשת. בבקשה. אני מתחננת. תתחשב בי. אני מסכנה. בבקשה. בבבקשה בבקשה.
"כמה עוד זמן?"
"אממממ". היא השתעלה קלות מנסה להסתיר חיוך."יש לכם עוד כשעה".
יעקב חזר למבחן.
תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה.תודה תודה תודה תודה.
היד הימנית אחזה בפלאפון. עוד מבט אחד לעבר התלמידים. מבט לעבר הדלת הסגורה ומבט לעבר נועה המחייכת. היא מסרנה לאדונה.
"בוצע אדוני".

יש בהחלט מקום לשינוי קיצוני בהתנהגות כל זמן שאתה יודע שזה ייקח הרבה זמן עם המון סבלנות והמון תשומת לב לפרטים. לא לשכוח את הדבר הכי חשוב בכל מה שנוגע לאילוף:
התמדה. אתה חייב להתמיד.
אתה לא מכתיב את כללי התנהגות הרצויה לך ומצפה לתוצאות. אתה מניח לה להבין לבד. כל התנהגות שהיא בוחרת מאד לגיטימית. על חלק מהם היא תקבל עונש. זה הכל.
העונש חייב להיות כואב. ללא שום אלמנט מיני. ללא מגע. ללא הכנה. ללא פורפליי ואפטר קייר. כדי שהיא תדע לעשות את ההפרדה. כרגע את נענשת. זה אולי משחק אבל זה עונש במלוא מובן המילה. ללא הקדמה למשהו אחר.
אתמול בערב היא חזרה עצבנית מהעבודה. אתה יודע למה היא מסוגלת. אתה מכיר טוב טוב את הניואנסים. אתה מכיר את העצבים שלה. אתה מכיר את המילים שיצאו לה מהפה. אתה מכיר את ההתנצלות. אתה מכיר את איבוד השליטה שלה. בעצמה.
ככל שהיא שפחה לא ממושמעת כך אתה משפר את יכולותיך כשולט.
ההתחלה אומנם קשה אך המאמץ משתלם.
אתה כמובן נותן לגיטיציה לכל שלל הרגשות שהיא תביא עימה. פגישות חשובות בוטלו. חוסר מקצועיות של הצוות מתחתיה. חוסר פרגון של הצוות מעליה. עמידה בלוח זמנים. לחץ מתמיד. לקוחות לא זמינים. הרבה שאלות מעט תשובות.
היא חוזרת הביתה עם מטען לפרק ואתמול אתה היית שם עם הילדים.
אתה נותן לגיטמיציה לרגשות שלה. אתה לא עוצר אותם בתוכה. אתה נותן לה להשתחרר ואתה נותן לה להבין שזה בסדר. כמובן יהיה לזה מחיר כמו תמיד אבל זה בסדר.
היא אבדה לרגע שליטה על העצבים שלה ואתה מחליט להוציא אותה לאיורור מהבית.
לכי לאחותך בקיבוץ הסמוך. תקפצי לחברה הקבועה שלך מימי שישי לקפה. תעשי הליכה מסביב לבלוק. לכי לבית קפה הסמוך ותתהדרי בקפה וסיגריות. לכי תרגעי. הכל בסדר.
כשתחזרי הילדים כבר יהיו במיטות .
אתה שולח לה SMS קצר: "צלצול לפני שאת מגיעה.תריסר הצלפות בקיין. תתכונני. זה יהיה כואב".
אתה נותן לה להתבשל ולהבין. יש דברים שאתה לא תעביר לסדר היום. יש התנהגות לא רצויה שהיא תדע שהיא תשלם עליה. ולכן העונש חייב להיות כואב. באופן חד משמעי.
ללא שום קשר לסשן. לבדסמ. לסקס. ללפני ואחרי.
היא חוזרת הביתה ואתה מנחם אותה.
"לכי תתארגני. תתקלחי. "
אתה מכין לה קפה.
"הילדים כבר במיטות. נתתי לקטנה את התרופה נגד השיעול. טכנאי יבוא ביום שישי לסדר את הקליטה. אמא שלך התקשרה. אחרי הקפה את מקבלת את העונש."
כל הזמן על אש קטנה. כל הזמן במשחק. ללא הפסקה. היא לאט לאט מפנימה ויודעת. על התנהגות לא רצויה היא תשלם.
היא מושכת את הקפה עד שהוא הופך כבר לאייסקפה אבל זה לא עניינך. כמו באילוף כלבים וחינוך ילדים. אתה חייב לעמוד במילה שלך.
היא יודעת שעל כל התחצפות בשלב הזה היא רק מחמירה עם העונש.
"למה תריסר? למה לא להתחיל מ1?"
"24"
"רק שאלתי." ומוסיפה צחוק קל.
"36"
היא מבינה ושותקת.
היא מסיימת רק אחרי חצי שעה את הקפה.
"למיטה. על ארבע. תפשילי מכנס".
סגרת את הדלת של חדר הילדים. וידאת שדלת הכניסה נעולה. לא אכפת לך שהשכנים ישמעו. את החלונות אתה משאיר פתוחים.
אתה מוציא את הקיין ונכנס לחדר שינה. היא מחכה לך מוכנה בגופה וברוחה לעונש הצפוי לה.
אתה מוציא את הקיין מהארון. סוגר את הדלת כדי שהרעשים ייבלעו.
"את מקבלת את העונש על ההתנהגות שלך מהערב. את סופרת כל הצלפה שאת מקבלת. 1 אדוני, 2 אדוני וכן הלאה. אם תאבדי את הספירה אני מתחיל מהתחלה. אני מציע לך לנשוך את הכרית. זה יהיה כואב."
ואתה מתחיל להצליף. עונש. רק עונש. ללא מגע. ללא ליטוף. ללא מילות הרגעה. פשוט עונש.
"1 אדוני. 2 אדוני. 3 אדוני..."
אתה עושה הפסקה קטנה כדי לתת לה להסדיר נשימה. אתה לא נוגע בה. אתה לא לוחש לה שהיא השפחה הקטנה שלך. אתה לא אומר לה כל הכבוד. היא יודעת שזה מגיע לה.
"15 אדוני. 16 אדוני 17 אדוני..."
עוד הפסקה קטנה. אין יופי. אין מחמאות על כושר העמידות שלה וכח הסיבולת. עונש זה עונש. כמו לכלבים.
"22 אדוני. 23 אדוני. 24 אדוני".
לא כל כך מעניין אותך אם היא בספייס או לא. עשית הפרדה. זה עונש. זה לא סשן. שגם היא תעשה.
אתה לא אומר לה 'שזה לא יחזור בשנית' מכמה סיבות. אתה לא יכול להבטיח את זה. היא לא יכולה להבטיח את זה. והסיבה הכי חשובה: אתה רוצה שזה יקרה.
אתה משאיר אותה שם להתבוסס בפצעיה.מחכה. זה לא הזמן לנחם. נותן לזה קצת לדהות. קצת להירגע. נותן לנפש שלה להתיישב. לקבל. להיכנע.
היא על ארבע במיטה .ראשה למרגלות המיטה. אתה מתקרב אליה לצד המיטה. מלטף את ראשה. זיקפתך מבעד למכנסיך מלטפים את פניה.
היא מתחככת על הזקפה כמו חתולה מיוחמת.
"רוצה לחזור הביתה שפחה?"
היא יודעת למה אתה מתכוון. לחזור הביתה מבחינתכם זה מילת קוד להכנס מתחת לזין. מתחת לביצים. אי שם בין התחת לביצים. שם זה הבית שלה. שם היא מוגנת. שם היא אוהבת להיות. שם זה השקט שלה.
"רוצה לחזור הביתה שפחה קטנה?"
"כןןןןןןן" היא לוחשת.
אתה מוריד את המכנס ונותן לה. נותן לשפחה שלך לחזור הביתה. נותן לה להבין. להפנים. לדעת. לקבל. להיכנע. להתמסר. להשיב תמורה. להגיד תודה.
תודה על האילוף. על ההתמדה. על זה שאני לא מוותר לה. בעיקר כשהיא טועה.
ואז היא אומרת משהו שאסור לה להגיד. אסור היה לה להגיד. ההתחצפות שלה לפעמים עולה על כל גבול. התעוזה. הידיעה על המחיר שהיא תשלם על היציאה הזו וההתעלמות מהעונש הכבד הצפוי. היא אומרת משהו שגם אותך זה כבר מוציא משלוותך. ולהוציא אותך משלוותך זה משהו שקשה לעשות. הפעם היא אומרת משהו שהיא באמת תתחרט עליו. היא צריכה. אתה תוודא את זה.
היא אומרת:
"אבל למה על צד אחד?"

זה קצת קשה בהתחלה. להתרגל לזה. 24/7.
אתה צריך לחפש בזה את העניין שלך. את החיבור שלך. את מה שאתה אוהב בזה. את מה שאתה צריך. את מה שמדליק אותך.
עקרון ההפתעה למשל. עקרון ההמשכיות. עקרון הספונטיות המתוכננת היטב.
השפחה בד"כ היא אסרטיבית. דומיננטית. קונטרול פריק ברמות קשות. קולנית. דעתנית. מרדנית. תמיד תהיה זו שתסגור שיחה. תתנצח. תאמר את המילה האחרונה. תמיד תנצח בויכוחים.
אתה כבר הרי יודע ששתיקה היא כוח וצעקה היא חולשה.
השליטה שלך היא בסבלנות שלך. בשקט שלך. השקט הווקאלי. השקט הפנימי. אתה יודע בוודאות לאן אתה הולך. גם אם היא לא תדע לעולם את כל האינטרסים הקטנים. למה כך ולא אחרת-אתה תדע. אתה סללת את הדרך. אתה תוביל אותה. בדרך שאתה תבחר.
להזכיר לה. לא לתת לה לשכוח. כל הזמן. ללא הפסקה.
אתה צריך לשאול את עצמך. האם אתה טיפוס של פעם ב..? כזה שאתה מוצא סידור לילדים פעם בימי חמישי או שישי ורק בערב הזה אתה האדון. האם אתה כזה?
האם אתה מעדיף להיות אדון של 24/7. להיות זה שמחליט מתי עושים סשן. ללא תלוי מצב. עם ילדים או בלי. עם שגרה או בלי. עם סידורים ועבודה ודברים לעשות בבית. או בלי.
אתה פשוט לא יכול לתת לה להיות השולטת בכל מה שקשור לענייני הבית ורק כשבא לך אתה עושה לה "שלוש ארבע ו..." ומאפס אותה לעמדתה. אתה לא יכול. היא לא יכולה.
אתה צריך לשלוט עליה 24/7.
לא להפריע בהתנהלות הרגילה שלה. לא לשנות את הפרסונה שלה בעבודה, עם המשפחה, עם החברות.
אתה צריך לשנות אותה בגישה שלה אליך.
אתה צריך להבהיר לה. במעשים. בדיבורים. שאתה אדון שלה 24/7.
גם אם לא לעיני הילדים אבל כל התנהגות חריגה שלה נרשמת ועל כל חטא היא תענש.
תשאיר אותה במשחק. להזכיר לה. לא לתת לה לשכוח. כל הזמן. ללא הפסקה.
תמציא שפה שרק אתה והיא תבינו. מילות קוד מסויימות. לכאורה לעיני המשפחה והחברים זה לא ייראה מוזר. היא אולי לא תוכל לעשות את זה על ארבע ולא תוכל לנשק לך את הרגליים כשאתם יושבים עם המשפחה אבל היא תדע. היא לא תשכח. היא כל הזמן תשאר במשחק. היא תדע. היא כל הזמן שפחה שלך.
אתם יושבים עם חברים בפיקניק עם הילדים. אתה אומר "תודה".
תוך דקותיים הקפה שלך איך שאתה אוהב מוכן לך על השולחן לידך. אף אחד לא שם לב.
לא החברים. לא המשפחה. אף אחד לא ידע. רק היא ידעה. לך זה מספיק. מילה אחת. טון אחיד שרק היא תבין. מבט עיניים שאינו משתמע.זה מספיק. היא תשאר במשחק.
תשלח לה סמסמים על בסיס יומי. "בוקר טוב. הלילה אני הולך לדרוס לך את החורים שלך שפחה". זהו. היא מסודרת שם בעבודה. היא אולי תכעס קצת למה שכחת להוסיף רוטב טריאקי לקניות אבל אחרי שהילדים ילכו לישון היא השפחה שלך.
תטמין לך פתק בתיק. על בסיס יומי. כל פעם דבר אחר. משימות קטנות. בשעה 10:00 בדיוק את נובחת בעבודה ומספרת לי על זה. או למשל כשתלכי לאכול צהריים עם חברה שלך לעבודה את יורדת על ארבע לשתי שניות. תמציאי לבד את התירוץ. וזהו. היא תשאר במשחק.
תתקשר אליה כשאתה יודע שהיא מוקפת אנשים ותספר לה מה תעשה לה. תשאיר אותה במשחק.
יושבים אצלכם שני סוכנים של YES שמנסים למכור לכם חבילה שאתה ממש לא צריך. האשה נכנסת לויכוחים על חינוך ועל השפעת הטלווזיה על הדור החדש. מבט אחד. משפט אחד. זוג עיניים חודר. זה מה שהיא צריכה. היא במשחק. הסוכנים ידעו מי לובש את המכנסיים בבית. היא תודה לך על זה יותר מאוחר. זה מה שהיא צריכה. כל הזמן. ללא הפסקה. לא לשכוח להזכיר לה.
באחד הערבים יצאתם עם הילדים ונכנסתם לחנות לבעלי חיים.
אתה קונה קערה לכלב מנירוסטה. הילד מתעניין ואתה מספר לו שאתה קונה מתנה לחבר שיש לו כלבה חדשה ולא מחונכת ומגניב מבט אחורה לאשה הנבוכה והמופתעת. היא לא תדע מה להגיד. תשאל את הילד: אתה רוצה לבחור קולר?
תרגיל אותה לתריסר הפלקות על ישבנה כשהיא על בירכיך.אחרי שהילדים הולכים לישון. טקס קבוע. לפני השינה. עם או בלי סשן. לא משנה. עשתה משהו או לא עשתה משהו.
אתה לא חייב לסשן אותה מידי יום. אבל המשחקים האלה כן.
כמו שכבר אמרתי.
תשאיר אותה במשחק. תזכיר לה כל הזמן. אל תתן לה לשכוח. כל הזמן. ללא הפסקה.

אתה יכול בהחלט לראות את עצמך כבר מזל.
נישאת לשפחתך. הפכת אותה לשפחתך עד ליומך האחרון. יומך ולא יומה מהסיבה הפשוטה שאתה תמות לפניה. הכתובה היא ההוכחה שקנית אותה. היא רכוש שלך. כלי שלך. חפץ שלך. לדראון.
התפקיד שלה הוא פשוט: לשרת אותך למשך כל ימי חייך.
התפקיד שלך הוא יותר מורכב: לא לתת לה לשכוח את זה.
לעולם. כל זמן שאתם ביחד.
יהיו מורדות כשם שהיו עליות. עברתם את השנה הראשונה וכנראה תעברו את הבאות.
בהתחלה זה היה סוחף. ספונטני. כוחני.סוטה להחריד. קינקי להפתיע. פומבי. וולגארי. אלים.
לאט לאט זה מושך אותך למטה. אחרי החתונה. אחרי השנה הראשונה. אחרי הילד הראשון.
לרגע אתה אולי חושב שהכל נעלם. הפכת להיות פתאום ואנילי.
אחרי הילד הראשון חל המהפך. האשה/שפחה אינה נתפסת יותר כשפחה. באופן טבעי היא נחשבת כעת לאם ילדיך. אמא. תמשיך להיות זוגתך. אשת סודך. המאהבת שלך לעיתים. אבל לא שפחה.
תפקידך הוא להזכיר לה ששום דבר לא השתנה פה. אותה היררכיה. אתה האדון. היא השפחה. תפקידך הוא להזכיר לה. בקטנה. בגדולה. בחדרי חדרים. בפומבי. לעיניה בלבד ולעיתים לעיני כולם.
לא לתת לזה לדעוך. לשמור על זה. לשמר את זה. לכבד את זה. למצוא לזה זמן בשגרה הברוכה והמתישה. כשם שזה הדלק שלך זה הדלק שלה. זה הדלק שלכם. זוהי הסיבה ש1+1=3.
לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. אתה יכול להיות יקה. אבל אתה חייב להפריע לשגרה.
אתה צריך להזכיר לה שהילדים זה עניין זמני. מתישהוא הרי הם יעזבו את הבית. אתה צריך למצוא מספיק סיבות להשאר שם כשזה יקרה.
אם היית שם לפניה אתה הרי לא תראה את זה נעלם. אם נולדת עם זה אתה לא תוכל לוותר על זה. אתה צריך למצוא את דרך הביניים.
תפקידה יישאר לשרת אותך. כך או כך.
תפקידך יישאר להזכיר לה. ככה הכרת אותה. וככה תשאר איתה. אתה תהיה הבעל המושלם. אבא כזה שכל הילדים בגן יקנאו בבן שלך. אתה תמצא את דרך הביניים. כמו שהכרתם, כך תשארו. היא לעולם תשאר שפחתך. אתה לעולם תשאר האדון.

זה הוא סיפור אחד.
את כיתה ו' התחלתי בבית ספר חדש אחרי שעברנו דירה ועזבנו את המקום הקודם. אותה עיר אבל שכונה אחרת. חברים חדשים. התחלות חדשות. פחדים חדשים.
באחת ההפסקות יצאתי החוצה לנסות להשתלב בחברה החדשה. ילד בכיתה ו.
ישבתי לידם על הבטון במכנסי ג'ינס קצרים. מכנסי הג'ינס ידועים בקפלים שלהם.
אחד מהילדים, מלך הכיתה בזמנו החליט שאחד הקפלים במכנסיי הוא לא אחר מאשר הזין שלי. כבדחן הכיתה הוא החליט לצעוק את הגילוי כדי שכולם ישמעו. במרכז החצר. בהפסקה הכללית.
המבוכה שלי התעצמה יותר כי בד"כ כשמדברים על החמור, החמור מגיע. והזין שלי כנראה התלהב מהתשומת לב ועשה בי שמות. לאורך שנים.

עשור אחרי כן החליטו שם לעשות מאין פגישת מחזור. קטנה. מצומצמת. בתקופה שכל אחד מאיתנו עדיין גר עם ההורים.
הייתי משוחרר טרי. הגעתי לפגישה בראש מורם אחרי שירות קרבי בלבנון ומחבל הרוג שסימנתי על הקנה. כמובן שהגעתי על אזרחי. אבל הראש היה עדיין בצבא. וגם נשאר קצת בכיתה ו.

במהלך הערב ניסיתי לברר עם מלך הכיתה דאז על אודות הפסקת הצהריים הארורה שהחזירה אותי לילד הביישן שהייתי. אם הוא זוכר את ההשפלה. אם הוא זוכר שלא היה אכפת לו מה זה יעשה לי. מה זה עשה לי. בעיקר לטוב. כי אולי הדברים הטובים שקורים לך
הם זכרון אבל הדברים הרעים שקורים לך הם הניסיון.
הוא אמר משהו שהפיל לי אסימון אחד קטן ותבונה אחת גדולה.
הוא אמר משהו שנתן לי פרופורציות לכל דבר שעשיתי מאז. לטוב ולרע.
הוא אמר משהו שמוטט אצלי דבר אחד וברא אצלי משהו אחר ומוטו אחר לחיים.
הוא אמר ולא ידע מה זה יעשה לי.
הוא אמר:
"אני לא זוכר".

מלך הכיתה שנשאר עלוב נפש גם בחייו הבוגרים נתן לי שלא בידיעתו תובנה שהובילה אותי הלאה בחיים.
אף אחד לא זוכר את הדברים הקטנים. אף אחד לא זוכר את הפגיעות בך. אף אחד חוץ ממך לא זוכר את הטראומות שלך. אף אחד לא זוכר את הפחדים שלך. אף אחד לא זוכר את מי שהיית. באמת. מי שהיית בפנים. מי הסתתר והתבייש והפסיד חיי נעורים שלמים. אף אחד.
זה לא קיים ברשומות. לא בפרוטוקולים. לא בתודעה של אף אחד.
זה אמנם קרה כמו כמה דברים אחרים. אבל זה קרה ומת. זה המשיך לחיות רק בפנים. כמו מרה שחורה. הלך והתעצם. גרם לך לרגשות שכלל לא ידעת שיש לך. לתחושות שהלכו והתעצמו.
היום אתה מבין. אתה יודע שאין ממש חשיבות לדברים הקטנים. היום אתה יותר שלם.
יותר יודע. אתה יודע שכל החרא הזה היה בולשיט גדול. אז אולי האשמת את כל העולם. את החברה המנוכרת. את ההורים. את זה שאף אחד לא מבין. אתה יכול להאשים רק את עצמך.
אתה בראת את המפלצת הזו. מצד שני מה כבר ילד בכיתה ו' מבין?
למדת. אתה יותר לא מתעסק בדברים הקטנים.
שבוע לאחר מכן אף אחד לא זוכר.
מי אמר למי. הוא התחיל איתי קודם. אבל הוא עשה ככה. כל המריבות הקטנות שיש במשפחה. בין אחים. בין חברים. הכל מתגמד. דברים קטנים. אף אחד לא זוכר.
סיפור אחד.
סיפור אחד על דברים קטנים.
לגבי דברים גדולים...
ובכן, זה כבר סיפור אחר.

היא עולה עם האברך למכונית ומייד חשה שעליה מוטלת מצווה. לתת לו ניסיון ראשוני לקראת הבאות. לתת לו טיפול נאות כתמורה לאורח החיים הנוקשה שנגזר עליו וגזר על עצמו.
ללמד אותו. להדריך אותו. לתת לו לילה שהוא לא ישכח.
הוא נדהם ממנה שכבר במכונית היא לא חיכתה למקום מסוים ורכנה לעבר המפשעה שלו.
הזין שלו כבר היה מוכן כנראה שעות מראש. עצם הרעיון בנסיעה לזונה.
היא נתנה לזין ביס קטן דרך מכנסיו והאברך גנח קלות.
"אתה בטוח שתוכל לנהוג"?
הוא נתן לה תשובה שלא משתמעת לשום פנים. החזיר אותה במאית למקומה.
"לא משלם לך כדי לדבר. משלם לך כדי למצוץ. תמצצי".
היא לא חיכתה הרבה ושלפה החוצה את הזין הקשה והארוך. היא חייכה. אולי דחיית סיפוקים לאורך שנים עושה חסד עם הזין. מפצה אותו.
היא בקשה לתת לו מציצה שלא ישכח לעולם. מציצה ראשונה שלעולמים תשאר שלה. בשלהי שנותיו ייזכר בה ובמציצה שנתנה לו. זאת מציצה שתשאר שלה. לדראון.
היא לטפה בשפתייה הרטובות את העטרה ודגדגה בלשונה את חור השופכה.
היא הרגישה ידיים על עורפה. היא לא שמה לב בכלל שהוא עצר.
ואז הוא פשוט הנחית אותה על הזין.קבר את הזין בתוך פניה.
היא התחילה להחנק. מנסה לבלוע ולהכיל את כל הזין הארוך אך זה חדר לגרונה.היא מנסה להדוף אותו אך ללא הצלחה. לפחות אם היה מזהיר אותה בראש.היתה מתכוננת. נפשית.
הוא לא מניע את האגן אלא פשוט מזיין לה את הפרצוף בכך שהוא משתמש בפנים שלה כמו בכדור.
מנחית אותה כמו נדנדה על הזין והחוצה.
היא מתחילה להזיל מכל חור אפשרי. מהעיניים ומהפה.
היא משתנקת.נחנקת. מנסה לגרום לו להפסיק לשניה. להתאושש. למצוא תנוחה יותר טובה.
אך האברך בשלו. מזיין לה את הפנים כאילו היתה חפץ.בובה מתנפחת. ללא רחמים. ללא רגש. ללא התחשבות. היא סובלת אבל מוצאת את עצמה נהנית מזה.
הוא פותח את הדלת והיא נרעדת. הוא יוצא מהרכב וליבה פועם במרץ. מה הוא עושה לכל הרוחות. הוא מוציא אותך מהשיער החוצה. אברך אברך אבל הוא יודע מה הוא עושה. מושך אותה בשיער בקומה נמוכה לעבר המכסה מנוע. מלביש אותה על המכסה מנוע החם עם הראש מוטה לאחור.
היא בקושי שמה לב שהיא נמצאת באיזור חניה מרוחק ונטוש מאדם ורכבים. הוא מחזיק לה את הידיים לצידי הגוף. מונע ממנה תזוזה. היא לא מצליחה לראות אותו מבעד לערפל הדמעות והריר. כל האיפור שלה נמרח. היא מרגישה את זה.
הוא מתחיל לזיין את הפה שלה.מקפיד למנוע ממנה תזוזה.אוחז חזק בידיה הצמודות לגוף.
הוא מוציא את הזין מהפה שלה. גשר של ריר נמתח בין העטרה לבין הפה שלה.היא מתנשפת. נושמת בכבדות. מעוצמת הרגש. ההשפלה. ההתנסות. מהכל.
הוא יורק לה לפנים וממשיך לזיין את הפה שלה אך הפעם היא מוכנה יותר.
הוא חודר אליה עם הזין עמוק כל כך לגרונה עד שהיא מרגישה את הביצים שלו בדש שפתיה.
ומשאיר אותו שם בפנים. עכשיו היא צריכה להתמודד עם זה. עם זין שבחלקו טמון בגרונה. מקשה על נשימתה.הוא מאדימה. מנסה לזוז. לצרוח. להשתולל אך האברך חזק ולא נותן לה לזוז. אין לו שם. אין לו פנים. עוד לקוח אנונימי ומרוצה.
הוא ממשיך אחרי זה בשלו לזיין לה את הפנים ותוך שניות היא מגלה שהפה שלה מוצף בזרע שלו. הוא גומר בעוצמה בתוכה עד שנדמה לה שזה כל הזרע שהצטבר אצלו במלאי לאורך השנים. הוא מוציא את הזין תוך כדי גמירה וממשיך לגמור לה על הפרצוף.
סילון של זרע חודר לה לנחיריים. היא משתעלת ונשנקת. הוא מפסיק והיא נופלת על האדמה הרטובה. מתאוששת. מסתדרת. לא יודעת בינה לבין עצמה אם לקלל אותו או להגיד לו תודה.
הוא זורק לה 2 שטרות שלא זיהתה על הקרקע לצידה. האברך מסדר את הזין במקומו. מסדר את מכנסיו, נכנס למכונית ונוסע משם. משאיר אותה שם לבדה על ארבע.
לפחות אם היה מחזיר אותי.
היא קמה מסתדרת. היא צריכה למצוא מקום להתנקות. לסדר את הבגדים. לנגב את הפרצוף. להתאפר מחדש. להיראות כמו זונה טרייה.
כמו עלובת נפש היא מחפשת במקום הזה מקור מים כל שהוא. היא לא שמה לב לגבר שעוקב אחריה.

אתה וחבר טוב שלך מטפסים במעלה גבעה לעבר מבצר עתיק.
הוא עם הילדים שלו. אתה עם הילדים שלך.
מדברים על החיים. עונים לשאלות של הילדים ומזהירים אותם מכל שלוליות הבוץ שמסתתרות מאחורי האבנים הגדולות.
וכשהילדים, אלו שלו ואלו שלי מתרוצצים מסביב, קוטפים ותרים אחר דברים מעניינים מסביב אתה והחבר מדברים על החיים. מדברים על בדסמ. מדברים על נורמאלי.

ערב קודם אתה יושב בבית קפה עם האשה וידידה שכבר מזמן רצית לפגוש פנים מול פנים.
אחרי דקות המבוכה הראשונות אתה זורם שוב לשיחה על החיים. על גידול ילדים. על בעיות זוגיות. על טראומות ועל אתגרים שמציבים לך החיים. על בדסמ. על נורמאלי. אתה כבר מתעלם מסיבובי ראש ומבטים תמוהים של היושבים בשולחנות לידך. כשאתה מתאר את אחד הסשנים שעשית אתה שם לב ששולחן אחד מאחוריך התפנה חוץ מאדם מבוגר שנשאר לשבת ולהאזין.אתה מחייך כשהמארחת אומרת למלצר שעוד פעם אחת שהוא יעשה את זה היא תעניש אותו. ילדים.

הילדים ממשיכים להתרוצץ. הסקרנות שלהם מובילה אותם למבוך קצר של חדרים במרכזו של המבצר.אלה מתחברים עם אלה.
אתה ממשיך לדבר על נורמאלי. על ההבדלים בינך לבין אחרים. אלו בגיל שלך ואף בגילאים יותר מבוגרים לא השכילו לשלב בין סטייתם לבין אורח החיים המודרני והקבוע. מי באמת צודק? מי טועה? מהי דרך החיים הנכונה? האם הסטייה הנהדרת הזו מבודדת?
אתם מחליפים חוויות והתנסויות עבר. איך עשית? מתי? איפה? אתם מחליפים טיפים ורעיונות. מוסיפים רמזים לשיתוף פעולה עתידי אם וכאשר. אתה מבין כמה בר מזל אתה שאתה פשוט לא קולט עד כמה. אחד הילדים שואל שאלה. אתם מפסיקים לדבר על בדסמ ועל נורמאליות ומסבירים לו מה זה מעיין ואיך הוא נוצר.

מאוחר יותר בערב אתה בדרך חזרה הביתה לדרום עם האשה לידך והילדים מאחוריך. בדרך אתה עוצר ליד תחנת דלק מרוחקת וריקה ממכוניות ועוברי אורח וממתין.קבעת פה עם ספק הציוד שלך שלא הצליח להגיע לפגישה מתוכננת ביום שישי.
לאחר כמה דקות הוא מגיע גם הוא עם האשה והילדים מאחורה. חונים רכב ליד רכב.
יוצאים מהרכבים ונעמדים מאחורי תאי המטען הפתוחים.
הילדים מקדימה צועקים "נוווווווווו אבא" ואתה... קונה סחורה, שואל שאלות, מברר הוראות ביצוע והפעלה ובודק מחירים של דברים נוספים.
האשה נותנת לילדים במבה להרגעה ואתה ממשיל לדבר איתו על השפחה שלו ועל זאת שלך.
על מסיבות קינקיות שהוא מארגן ומזמין אותך להצטרף.על כמה שהדבר הזוי לחלוטין.

ממשיכים בדרך חזרה הביתה. אתה לא משיב על שאלותיה של האשה שממענת לדעת איזה ציוד קנית. אתה חוזר ואומר שאפקט ההפתעה הוא גורם מאד חשוב בסשנים שלך וסותם לה את הפה. הילדים נרדמים מאחורה . אתה מתעניין ושואל איך היה לה אתמול? בחדר אחד שבו התארחת אצל חמך וחמותך. הילדים ישנים על מזרונים לצד מיטה זוגית ואתה עם האשה מתחת לשמיכה בשקט מוחלט עוד משלימים פערים.
משם אתם ממשיכים לדבר על בדסמ.
על כמה שזה נורמאלי. על כאלה שהבדסמ שלהם לא תופס כל זמן פנוי מהחיים שלהם. על זה שיש עוד כאלה כמוך שהשכילו לשלב בין אורח חיים בריא ונורמאלי לבין הסטייה שלהם ומצליחים לעשות את זה לא פחות טוב מאלה הבודדים. על כמה שאתה בר מזל. על זה שאתה שמח לדעת שיש עוד כאלה כמוך. אתה זכאי וראוי לזה. ראוי לכל התשבוחות.
אתה מסתכל על השפחה שלצידך.
מציץ במראה על הילדים הישנים מאחוריך.
ואתה יודע. אתה יודע שזה מה שאתה ואי אפשר יהיה להפריד את זה ממך.
אתה עושה את זה נכון. אתה עושה את זה טוב. אתה משתפר.לומד. לא מרפה.לא מפסיק. מחדש ומתעדכן.ניסוי וטעייה.
טעמת חיים של אחרים ואתה יודע.
אתה קינקי. אתה שונה. אתה מיוחד. אתה סוטה שזה פשוט לא יאומן. אתה חריג.
אתה נורמאלי.

על הכתיבה III-משהו אישי

מעבר לתאורים, אלה של הדמויות ואלה של הפעולות או המקומות.
מעבר לעלילה, בין אם ראשית, משנית, ליניארית או אחרת.
מעבר לצורת הכתיבה באשר היא.
עדיין חסר שם משהו.
עדיין חסרה שם זיקה.
הקוראים צריכים נקודה מקשרת. גשר. עין שלישית. הם צריכים להתחבר אל הדמות.
כדי להיות חלק מהסיפור, כדי שיתרגשו מהפעולות של הדמות, כדי שיבינו את המניעים שלה, את הרצונות שלה, את המאווים שלה הם צריכים משהו אישי עליה כדי להתחבר אליו.
זה חייב להיות משהו אישי עליה שלאו דווקא קשור לסיפור. יכול להיות שכן. אבל לא בהכרח.
אתם צריכים לתת לה עבר. זכרונות. היסטוריה. טראומות. ילדות. פצעים.
היא לא חייבת ילדות עשוקה כמובן אבל היא צריכה משהו ואתם צריכים משהו כדי להתחבר אליו.
משהו אישי רק שלה כדי שיוציא אותה לרגע מעל ומעבר למילים הכתובות. משהו שיתן לה דמות, אישיות. מישהי אמיתית שכותבים עליה. הדמות חייבת להנציח את עצמה. להוכיח את קיומה. היא צריכה לשכנע את הקוראים שהדמות היתה שם קודם ואחרי שתסיימו לקרוא את הסיפור היא תשאר שם.
חייבים לתת עליה פרט קטן אישי שלאו דווקא קשור לסיפור.
זה יכול להיות פעולה מסויימת שהזכיר לה את האקס שלה.
זה יכול להיות למשל זכרון של דמות מעברה שדומה חיצונית לדמות בסיפור עצמו.
חפץ שיש לה סיבה מסוימת למה היא קשורה אליו.
למה למשל היא לא יכולה שיקשרו אותה. משהו במה שהיא עושה הזכיר לה טיול שעשתה באמסטרדם לפני כמה שנים.
אולי דפוס התנהגות שהזכיר לה את אבא שלה בילדותה.
כל דבר. משהו שנותן לדמות מימד נוסף ומשמעותי ביותר.
אם העקב של הנעל שלה נשברת תוך כדי סשן אתם יכולים לספר בקצרה דרך נקודת מבטה איפה היא קנתה אותו או קבלה אותו.משהו ייחודי רק שלה. אל תחסכו בכינויים כלליים. תנו שמות. כשאתם נותנים שמות ולא סתם הדודה מהרצליה אתם יוצרים עבר ובעצם חיים שלמים לא מסופרים.

דוגמא מתוך 'האספן':

"הצילווווווווווווווווווווווווווווווווו" ההיגיון הבריא שלה התעורר. אין עונה. שקט שרק בית קברות בלילה יכול לספק. אפילו לא.
מי זה היה ? דניאל?? היא נזכרת בעוד זיון עם דניאל הצנחן כמו בכל שישי בצהריים. לא משנה אצל מי. הוא היה עושה לה את זה פה ושם. משחקי בדסמ לטף הם קראו לזה. אבל אז זה היה הכל מבויים ובהסכמה ובידיעה מראש. שום דבר לא היה בהפתעה. בקטעים האלה יעקב היה צנון. הוא לא היה יוזם שום דבר. אני עשיתי הכל.אני לימדתי אותו הכל. אחרת היה נשאר אותו החננה שהוא.
אין סיכוי שהוא מאחורי זה. אין סיכוי.
עכשיו זה וודאי. היא רטובה. זה לא יכול להיות. היא צוחקת מרב שהיא מפוחדת ולא יודעת מה לעשות. בעיקר עם עצמה. היא רטובה מזה שאיכשהוא הפנטזיה שלה מתגשמת לנגד עיניה או ליתר דיוק לא לנגד עיניה ולמרות שהיא חסרת אונים היא פאקינג נהנית מכל רגע."