סרטן הגדי

נכתב בהשראת "נדנדה" שנכתב ופורסם ע"י שולץ ב-12/12.


אתה יודע היטב את חוקי המשחק. את חוקי המשחק שלך. את חוקי המשחק שלה.
האם אתה במקומה היית עושה אחרת?
הרי אתה יודע שגם אתה אם היית במקום הזה לא היית נשאר מרוסן, צייתן, ממושמע ללא רסיס של התנגדות, ניצוץ של מרד. נראה אותך. מה תעשה לי. ומה אם לא בא לי. לא רוצה. לעשות איך? מתי להיות? לא הבנתי. ככה? לא רוצה. ומה אם אני לא אעשה? להציק לך? לא. לא . לא.
הרי אין טעם בגבולות אם לא חוצים אותם מפעם לפעם.
אבל זה עניין של ניסוי וטעייה. אתה לומד תוך כדי. יש חוקים כללים ויש חוקים שמתאימים לכל שפחה בנפרד.
אתה יודע שהיא תתמרד. זה חלק מהעניין. מה הטעם בעונשים ? הרי חייבים לקבל אותם על משהו. זה חלק מהמשחק. להגיד לא. לתת באמת למישהו להחליט. האם אתה באמת רוצה כלבה שפחה נרצעת כנועה שלעולם לא תתמרד? לעולם לא תתחצף? לעולם לא תעיז? לעולם לא תביע דעתה? שפחה רצוצה שלעולם לא תערער על סמכותך?
אתה לומד עם הזמן. אתה יודע איך לעשות את זה נכון. כתסריטאי בעוונותי למדתי יותר מסרטים גרועים מאשר מסרטים טובים. כך גם פה. אתה לומד יותר מטעויות שלך ומטעויות של אחרים מאשר מההצלחות שלך.
אתה מוצא דרכים לשמור על זה. לשמור על השליטה. לשמור על השליטה עליה. לשמור על השליטה בה. לשמור על השליטה בעצמך. לשמור על ה-'בשליטה'.
אתה לא נותן לה דרך אחרת. רוצה או לא רוצה. זה 24/07. היא יותר טובה אולי בניהול העניינים השוטפים אבל אתה מפנים את העובדה ואתה מיישם- כל עוד זה לא נוגד את האנטרסים שלך. אתה בעל הדעה. אתה הקובע. אתה המחליט. אתה שופט. אתה המעניש.
אתה לא נותן לה לשכוח. אתה לא נותן לה לשכוח לרגע שהיא השפחה.
בזוגיות בדסמית ולא ביחסים של פעם בימי חמישי וסופשים אתה יודע. אתה יותר שולט מכל היתר. 24/07. אתה לא תתן לה לשכוח.
מעבר לסשנים. אלה בפעם ב. אלה במסיבות. הפרטיות או ההמוניות.אלה הפומביים ואלה הפרטיים. אלה לעיני זרים ואלה בין ארבעה קירות. אלה המרעישים ואלה השקטים כדי לא להעיר את הילדים. אתה יודע. הוכחת את זה בעבר. אתה חייב לשמור על זה קיים.
אתה לא נותן לה לשכוח לרגע שהיא שפחה.
אתה מוצא דרכים. לפעמים זה בהומור פרטי שרק שניכם מבינים. לפעמים זה במבטים מצמיתים. לפעמים זה בסמסים. רק כדי לשמור על ה'בשליטה'. כדי שהיא לא תשכח. גם בחייה הדומיננטים והאסרטיביים. שהיא לא תשכח שהיא שפחה וכך גם תשאר.
ביום א' ציוית עליה לנבוח בעת עבודתה. ביום ב' העברת לה צהריים שלמים בסמסים מרטיבים ומחרמנים בזמן שהיא בישיבות. ביום ג' טמנת לה בתיק ללא ידיעתה חפץ לשימוש בזמן שאתה תחליט. ביום ד' היא צריכה לכרוע על ארבע. היא כבר תמצא תירוץ לעובדים סביבה. זה לא עניינך. היא הרי תהנה מכל רגע וגם תגיד תודה.
היא לא תשכח. את מה שהיא. באמת. תמיד. מאז שהיא איתך. כך היא היתה. וכמובן כך היא תשאר.
אתה מבין שיותר מאשר השפחה עושה את המבחנים האלה אולי לעצמה וכמובן עושה את זה לך, אתה צריך יותר את המבחנים האלה לעצמך. לדעת. לשמור על הגחלת. כך שגם אתה לא תשכח את מקומך. אתה שולט. תמיד היית. תמיד תשאר. תשתפשף. תצבור יותר ניסיון. תרכוש יותר כלים. תלמד. תשכיל. תבין. כך שגם אתה תשאר.
בשליטה.

יש משהו משפיל יותר בידיעה מאשר בחוסר הידיעה.
אני אוכיח לך.
מחר את לוקחת את הרכבת של 19:29 מחדרה ויורדת באשדוד.
את לובשת שמלה לבנה.ללא שום תכשיטים. והדבר הכי חשוב. אני רוצה שתבואי עם שתי קוקיות.
את לוקחת מונית ונוסעת לרחוב ההגנה 37.
את מסמסת לי במונית שאת בדרך.
את מסמסת 'פה' כשאת למטה.
את עולה לקומה שלישית. אין מעלית.
הדלת שלי היא הדלת היחידה ללא שלט.
צעיף משי סגול יחכה לך על ידית הדלת.
את דופקת פעמיים.ממתינה.
את מוציאה את התשלום להזכירך 350 ש"ח ומחזיקה את השטרות במדויק בפה.
פה החלק שה'את' נגמר וה'אני' מתחיל.
אני אכניס אותך לדירה ואוריד אותך לבירכיים.אכניס את הכסף לכיס.
אני אכניס את הזין שלי לפה שלך.
אני רוצה שתכירי את הזין שלי לפני שאת מכירה אותי.
אני רוצה שתלקקי אותו לפני שאת מביטה בי.
אני רוצה שתמצצי אותו לפני שאת אפילו אומרת לי 'שלום'.
אני רוצה שתבלעי לי את השפיך לפני שטעמת את שפתיי.
אני אחזיק את שתי הקוקיות שלך ואזיין לך את הפה עד שאגמור בתוכך.
אבל אני לא אגמור בתוך הגרון שלך.אני אגמור על הפנים שלך.
אני אוציא אותך מהדירה.
את מורידה את הצעיף ומחזירה לידית הדלת.
את בשום פנים לא מנגבת את הפנים שלך.
יש כסף מתחת למחצלת.
את יורדת למטה לקיוסק ממול וקונה לי מלרבורו אדום.
כשאת בקופה את מסתכלת לאיציק ומחייכת.
את חוזרת לפה ומחזירה את הצעיף לעינייך.
אני אכניס אותך שוב פנימה ואוריד אותך על הבירכיים.
אני שוב אזיין לך את הפרצוף בעזרת שתי הקוקיות והפעם אגמור לך בפנים.
אני אגרור אותך בשערות לאסלה. אטמין את ראשך בתוכה ואסגור את המכסה עלייך.
אני אזיין אותך בתחת מאחורייך ואוריד מעלייך את המים.
אחרי זה אני אלך לחרבן ואת על הבירכיים תמצצי לי תוך כדי.
אחרי זה אני ניגש למחשב כדי לראות הרצאה מוקלטת של הלימודים. הרצאה של 3 שעות.
את מתמקמת מתחתיי ומחזיקה לי את הזין בפה.
אני אזהיר אותך.לא להשתמש בלשון.לא בשפתיים. רק להחזיק אותו בפה. למשך כל ההרצאה.
ליד הדלת שאני שוב אזיין לך את הפרצוף רק חזק יותר ואלים יותר.אגמור שוב על פנייך.
אני אוציא את המצלמה שלי ומצלם את פנייך.
אני אוציא אותך מהדלת.את הצעיף השאירי על ידית הדלת.
כשאת מגיעה הביתה את מצלמת את עצמך ושולחת לי למייל.
אני רוצה לוודא שלא ניגבת את הפנים במהלך כל הנסיעה הביתה.
בדרך הביתה אני רוצה שתחשבי על הידיעה.
על הידיעה שנסעת יותר מ-100 ק"מ דרומה כדי שישפילו אותך ואפילו שילמת לי על זה.
ועוד דבר קטן.
אני רוצה שתגידי לי אם הידיעה לגבי מה שיקרה לך מחר יותר משפילה מחוסר הידיעה.
לילה טוב.

"אתה לא יכול לקבל סיפור הערב כי לא התנהגת טוב".
הקטנה כבר במיטה, הגדול עוד חושב שהוא מתמרד. הוא מתרצה רק אחרי הסנפה אחת של הכרית ונופל שדוד.
אשתי עומדת מאחורה. אני לוחש לה.
"אני נכנס להתקלח. קפה בספל שלי. סלון למצב 2. סגירת תריסים, חלונות, דלתות."
אני מכסה את הקטנים בשמיכות. מכבה את האור הגדול, מדליק את מנורת הלילה.
"לילה טוב ילדים יפים שלי".
מסתובב ונותן מבט מצמית לאשתי שעומדת בפתח הדלת ופוערת עלי עיניים.
"DO IT BITCH!" אני לוחש לה.
"לילה טוב....חלומות פז...תקומו בריאים". מדליק את המערכת על אבבא לפעוטות. מרים איתי את הבגדים לכביסה בדרך החוצה.
אשתי נעלמת לסלון.
נכנס להתקלח ויוצא אחרי דקות. מוריד את החלוק ולובש תחתונים.
הסלון במצב 2. הבית אטום. הקפה בספל הגדולה על שולחן האוכל.
לוגם מספל הקפה. אשתי על הספה במצב על ארבע. ממתינה להוראות.
מגיח מאחוריה ומתחיל לבדוק אותה עם מצית דולקת.
"כל הכבוד כלבה קטנה. 'למשעי' כזה אני מתכוון. בכל זאת הצלחת ללמוד משהו אה"?
קושר את ידיה מאחורי גבה. סותם את פיה בגאג.
מכוון את הזין ומתחיל לזיין אותה בעודי שותה את הקפה ורואה את חדשות 2.
צלצול בדלת.
מניח את הספל קפה על הגב שלה.
"לא לזוז כלבה". היא נאנקת בשקט.
מרים את התחתונים ופותח חריץ קטן בדלת כשאני מאחוריה.
"רחל. לא עכשיו. עד סוף השבוע אני אארגן לך את הועד בית.בסדר?"
סוגר את הדלת.חוזר לזיין את אשתי, לשתות ולראות את האסון שבכרמל.
צלצול בטלפון.
מרים את האלחוטי שנמצא כבר על ידי. לא מרפה ולא מפסיק. ממשיך לזיין ומסתכל על הצג מי מתקשר.
אני סותם את הפומית ולוחש לה"זאת אמא שלך כלבה".
הכלבה נאנקת מאחורי הגאג שתקוע בפיה.
"מה נשמע לאה?. איך היה בחו"ל? .לא לא היא עסוקה עכשיו."
מוציא את הזין ותוקע אותו בחור התחת.
"היא הלכה לדבר עם השכנה. אלה מכינות עוגות כל שני וחמישי".
מפמפם חזק יותר והכלבה עם ידיים קשורות ופה קשור נאנקת בשקט.
"שבת הזו לא מסתדר. יש לנו מסיבת חנוכה ברשל"צ."
ביד השניה אוחז בשיער שלה וממשיך להלום בה.
"סתם מסיבה עם כמה חברים. חנוכת בית".
יוצא ממנה ועובר מולה. מוציא את הגאג ומכניס אותו עמוק לגרונה.
"שבת הבאה זה מצוין. אחלה.אמסור לה שהתקשרת.לילה טוב".
ממשיך לזיין אותה בפה כשהגמירה עולה למעלה ומתקרבת.
"אבאאאאאאאאאאאאאאאא".
מוציא את הזין ומרים את התחתון.
ניגש לחדר.
"כן צ'ופי. מה קרה?"
"אני רוצה לשתות".
אני ניגש למטבח ומוזג לכוס פלסטיק מים קרים.
חוזר לגדול ומגיש לו את הכוס.
"צ'ופי.זו הפעם האחרונה בלילה.בסדר? עכשיו תחזור לישון."
מכסה את הגדול וחוזר לכלבה שנמצאת בסלון.
"עכשיו הכל מהתחלה" וטומן שוב את הזין עמוק בגרונה.
"נקווה שהפעם לא יפריעו לנו"

המינגווי אמר פעם שסופר כדי לכתוב צריך לצבור חוויות. הוא אינו יכול לשבת בבית ולכתוב על העולם. אתה תמיד כותב מתוך ניסיון שצברת, דברים שעברת, אנשים שהכרת.
לפעמים אתה מעתיק מילה במילה חוויות, תקריות ואנשים ולפעמים אתה ממציא.

כשאני כותב אני לעולם לא יתאר עד רמת הבדל את התאור החיצוני של הדמויות אל אם כן זה חלק חשוב ועקרוני בסיפור.
רם אורן למשל נחשב בעיניי סופר נחות (אבל קטונתי מאחר ועם הצלחה אי אפשר להתווכח).
מאחר והוא לא משאיר שום דבר לדימיון.
הוא תמיד מתאר איך הדמויות שלו נראות.מה הן לובשות ומה הן בדיוק אוכלות לארוחת הבוקר עד רמת הלחמניות עם חמאה מלוחה.
הוא לא משאיר שום דבר לדימיון!.
זה זלזול בוטה וגלוי בתבונת הקוראים.

ניקח לדוגמא את ה-'זונה' ב-"בעבור חופן".
אין לה שם. אין תאור חיצוני. הקורא יכול לעצב אותה כרצונו: שמנה, רזה, מצודדת, אשכנזיה, מזרחית, עם חזה גדול, שטוחה או כיד דימיונו הטובה.
הרי כל דמות מתוארת באופן הכי קלישאתי שיש. אלא אם כן הצורה השניה היא חלק מהסיפור.
אבל מספיק לתאר את הלקוח הראשון כגבר בשנות הארבעים לחייו למשל, קירח ומסוקס וזה לבד יעשה את העבודה.
הוספת ה'קירח' היא בחירה שלי לצורך העניין מאחר ולעיני רוחי ראיתי את אותו לקוח כאחד מידידי האחרונים. לא תארתי אותו ב100% כמובן אבל נתתי אספקט אחד של מראהו החיצוני.
את השאר יעשו הקוראים.
לתאר למשל את המיטה או את החדר במוטל הזול אליו הולכים השניים ייראה מגוחך. הרי כולנו יודעים איך נראים החדרים האלה כך שאין צורך לזלזל בתבונתם של הקוראים ולתאר את החדר.
לגבי הלקוח השני למשל, מספיק לתאר אותו כאברך. הקוראים לבדם יעשו את ההשלמה.
הקלישאה תעשה את העבודה אלא אם כן אותו אברך נראה שונה לחלוטין מהרגיל ואז זה דבר שהוא חלק בלתי נפרד מהסיפור. במקרה כזה כמובן שיש צורך לתאר אותו.

כל הדברים המובאים כאן הם כמובן דעתי האישית בלבד. איני מתיימר לדעת יותר מאחרים שכותבים ומפרסמים פה ובכלל.

"תעלי למיטה".
היא מוצאת את עצמה עולה למיטה בניגוד לכל היגיון אפשרי כשרק חרמנות עילאית מציפה אותה.
"בלי קונדום?"
פאקקק. היא מחפשת קונדומים בתיק שלה ולא מוצאת. זונה טפשה. לא יכול להיות שלשרמוטה כמוני שמזדיינת עם כפר שלם בשבוע לא יהיו קונדומים בתיק. היא מוצאת בסוף כמה בודדים ומגישה לו אחד.
"מה את נותנת לי? תלבישי לי!".
היא רוכנת על הבירכיים מולו. ס"מ ספורים מהפנים שלה הזין המפלצתי החצילי שלו. היא מתחילה להלביש לו את הקונדום כשהעטרה האדמדמה לנגד עיניה ומה שבא לה לעשות עכשיו זה פשוט להכניס את הכל לפה.עד לגרון. עד לעצמות. עד שדמעות וריר יציפו את פיה ועיניה.
היא עולה גם בלי שביקש חזרה למיטה. רטובה כמו פילה מיוחמת. נדרכת. גודל כזה עוד לא היה לה. הוא עולה למיטה מאחוריה. מסדר אותה על ארבע. מפשק את רגליה בידיו.
מכוון את הזין המפלצתי לחור שלה. היא מתכוננת נפשית. לזיון גס בהמי חייתי.
ללא התראה והכנה מוקדמת הוא משחיל את הזין המפלצתי לתוך הכוס הבוער שלה.
"אוחחחחחח" הראש הלה נשמט על הכרית שלפניה. היא מחזיקה חזק את הסדין המטונף שלא יברח לה.
הוא משאיר את הזין החצילי בפנים והיא נקרעת. מצד אחד היא הזונה שלו ובא לה לבכות מרב השפלה אבל מה שהיא רוצה להגיד זה שיתקע אותה חזק. כמו הכלבה שהיא.
הוא מתחיל לזיין אותה בכוס בקצב הולך וגובר. היא מרגישה את הרטט בעכוזיה עובר לה בכל הגוף. היא כבר לא שם. זונה או לא. היא כבר לא נמצאת שם.
הוא תופס את השיער שלה כמו מושכות של סוסה ודוהר עליה ממש כמו ברודיאו.
היא גונחת כמו שלא גנחה בכל פאקינג ימי חייה והוא ממשיך כאילו אין מחר. היא חושבת ורוצה שזה לעולם לא ייגמר. אני אמרתי את זה? אני חשבתי על זה?
לפתע הוא מוציא את הזין העטוף , הנוצץ והנוזל מהכוס שלה ועובר שוב ללא הכנה מוקדמת לחור התחת.
היא דופקת נשיכה חזקה בכרית ופולטת כזאת גניחה שלא היתה מביישת יולדת בזמן לידה.
הוא ממשיך להלום אותה בפראות והיא מדמיינת כאילו זה נצח.
הוא תופס את ידיה לאחור ומשתמש בהם גם בתור מושכות.איכשהוא הזין רק נכנס יותר עמוק. היא נקרעת ובא לה לצעוק'חזק יותר, גדול יותר, מהר יותר' כמו איזה מנטרה לספורטאים.
היא אמורה לחשב את הזמן ולהגיד לו שיסיים כשייגמר אבל לא בא לה. כזה זיון לא היה לה. לרגע היא מהרהרת אם להיות ללקוח הקירח זונה גם בחינם. רק תדפוק אותי ככה.
הוא מוציא את הזין ומכניסו לתוך מכנסיו. זורק 400 ש"ח על המיטה. עוד טיפ של חמישים.
"כזה זיון עוד לא היה לי. את קבועה בו בפינה".
"בשבילך אני אהיה. גם מחר" אני אמרתי את זה??? לא, שאני אבין. את הרגע הוצאת את זה מהפה שלך חתיכת כלבה מיוחמת? אני לא מאמינה.
היא עדיין שוכבת על המיטה חצי מעולפת.
"להקפיץ אותך חזרה למקום או שתסתדרי?"
בא לה להישאר ולדפוק סשן אוננות רק על הדפיקה שזה עתה נגמרה. אפשר עוד בבקשה?
מצד שני לא מתאים להוציא כסף על מונית אחרי שהרווחת אותו בזיעה ובעבודה קשה. לא משנה שנהנית על הדרך.
"כן. בבקשה. לא אותה פינה".
ברכב הם שתקו. כשהוא עצר ליד הפינה שלה היא רצתה להיפרד פעם נוספת מהחציל שלו אבל לא עשתה זאת.
"סיימתי איתך. צאי מהרכב".
זהו. היא רשמית זונה. היא צייתה ויצאה מהרכב. מתפלאת שהיא בכלל יכולה לעמוד.
400 שח מאחוריי.
היא לא מצאה חמש דקות להסתדר ועוד רכב עוצה לידה ובתוכו אברך צעיר.
"אמ...כמה למציצה?"

פאק!!! זה לא אמיתי.זה לא אמיתי. זה לא יכול להיות אמיתי! מה אני פאקינג עושה פה באמצע הרחוב??
שלא יעצור.שלא יעצור.שלא יעצור....פליזזזזז אלוהים שלא יעצור. פאק! זה המכונית של הבוס שלי אני מתה.... איך אני מסבירה לו שאני לא זונה ?! הוא לא יאמין לי. דייי אני מתה.הוא לוקח לפה. פאקקק. זה לא קורה לי.
מרכינה את הראש.לוקחת שאכטה ארוכה. הבירכיים רועדות. היא חשבה שזה מהקור. היא כרגע בטוחה. זה לא מהקור. המכונית חלפה על פניה.
אבל מה הוא עושה פה??? שהלילה הזה יעבור...כמה שיותר מהר.
שי והמשימות שלו. אולי אני אתקשר אליו. אתחנן. אקבל עלי כל עונש אחר עלי אדמות. רק לא זה. דייי. מה אם אבא שלי מוצא אותי פה? אחי הגדול או אחד החברים החארות שלו שמת לזיין אותי?!
מאזדה 6 כסופה עוצרת לידה מבלי ששמה לב.
תנשמי עמוק. תנשמי עמוק.את עוברת את המשימה הזו. את משיגה 1200 ש"ח ויהי מה. את גדולה.
"את חדשה פה"?
הבירכיים רועדות. הסיגריה שנגמרה מזמן וגרמה לכוויה קטנה שלא תשאר באצבע גם היא רועדת בין האצבעות. מזל שהבאתי מספיק סיגריות. בלי סיגריות הייתי מתה. וודאות.
"אמממ.....כן".
תגידי לו את האמת. את לא באמת זונה. זו רק משימה של האדון הסאסידט שלך ואת פה כי את נהנית מכל רגע ומרטיבה בכמות כזו שאת יכולה לכבות יער.
"כמה"?
הוא חייב להיות שתול.חייב להיות שתול. בטח שי שם אותו. חייב. הוא לא יפקיר אותי לגמרי פה. לא יכול להיות.הוא ידאג לי.
"300 לשעה".
את גיבורה כלבה. את תעשי את זה ותרוויחי למאסטר הסרסור שלך את ה1200 שאת צריכה.
את יכולה. או תמותי מרב רטיבות.
"כולל אנאלי"?
אני גמורה פה. זה לא פאקינג אמיתי. זה לא קורה!!!!!!!! ראבאק!! אני אשכרה זונה. אני לא מאמינה.
היא מוצאת את עצמה צוחקת.
"מה מצחיק"?
"כלום. בוודאי. אנאלי. עוד 100 שקל".
"אין בעיה .תעלי".
היא לא יודעת איך היא נכנסה בסוף למכונית. זה נמשך נצח. החצי צעד הזה לתוך האוטו. זה לא קורה לי.זה לא קורה לי.
"אפשר לעשן באוטו?"
"לא. הילדים מחר פה, את מבינה?".
בא לה לבכות. לפחות לעשן ראבאק!!! מה כבר ביקשתי. תהיי חיובית כלבה.עוד כסף זה פחות לקוח. שיעשה לך פיסטינג על יבש מצידך אבל שישלם את כל הסכום כבר עכשיו. פחות 3 ל'קוחות.
מגיעים למוטל זול על בן יהודה. הלקוח משלם והיא כנועה מאחוריו בראש מורכן ומתחבא.
שלא יזהו אותי. אלוהים שלא יזהו אותי. פליז שזה ייגמר ולמה את לא מפסיקה להרטיב???? איך תסבירי לו את זה?? שזה חלק מהשירות???
היא מוצאת את עצמה שוב צוחקת.
נכנסים לחדר. הוא מוודא שהדלת סגורה. היא מציצה עליו. בערך בן 40. לפחות 15-18 שנה מעליה. היא יכולה להיות הבת שלו. מסוקס. קירח.
"תתפשטי".
אני חושבת שאני מתעלפת. בבקשה שי. תגיד שהוא מושתל. בבקשה. רמז. אולי אשאל אותו? אולי שי מתחבא פה במקלחת?
היא מתפשטת. לגמרי.
כלבה שכמוך. עוד תבקשי ממנו לילה נוסף מה? נכנסת יפה לתפקיד מה?!
הוא מתפשט ומגלה איבר חצילי מרשים בעוביו.
בוודאות אני מתעלפת פה. היא פוערת את פיה כאילו ראתה מפלצת. זה לא קורה לי. זה לא אמיתי. זה פאקינג לא אמיתי.
"תעלי למיטה".

אזהרה:התוכן עלול להכיל לקוראים מסויימים חומרים קשים.

09/11/10 יום שלישי

18:45
חזרה הביתה מהעבודה.
"ילדים.תפסיקו לשחק עם הדבר הזה. גילי.תארגן בבקשה ארוחת ערב."
גילי בן ה-14 יורד מהאוכף המאולתר של פוני. חיית המחמד החדשה. מוודא שהכל במקומו. הקולר.השלשלת.הזנב. הולך למטבח להכין ארוחת ערב. זורק את השאריות מלפני יומיים לקערת הנירוסטה של פוני בפינת המטבח. מתחיל להכין ארוחת ערב.
רות בת ה-16 מוציאה את פוני כמו כל ערב ובוקר להטיל את מימיה בגינה הציבורית ממול.

19:30
יושבים לאכול ארוחת ערב.אמא כבר בבית. עוד לא החליטה אם משאירים את פוני או לא. תקופת הניסיון שהתיר המוכר עומדת לפוג. צריכים להחליט בקרוב. כולם יושבים ואוכלים לשולחן. פוני אוכלת מהקערה. עם הפה.
"רות מאמי, הזנב קצת יצא לה. יכולה לסדר?"
רות קמה מהשולחן ותוקעת את הזנב עמוק יותר כדי שלא יצא. לא נשמעה אפילו אנקה.
בסיום הארוחה אבא קם והולך לכיוון השירותים. פוני מחכה כבר בפנים עם פה פעור. אבא פותח חנות, מוציא את הזין ומכניס לאסלה הניידת. מוודא שפוני מסתכלת עליו מלמטה."מקשקשת בזנב" מתחיל להשתין לזה בגרון. אממ..לא שתיתי מספיק היום, חושב לעצמו.הוא מנער לזה על השיער.
"אבא סיימת? אני נכנס."
"אבל בלי משחקים גילי. אתמול זה היה צריך לנקות הכל מהרצפה".

20:22
הילדים מתקפלים כל אחד לחדר המאובזר שלו. פוני מביאה את נעלי הבית מהסלון עם הפה.
אמא מרוקנת את השאריות של האוכל לקערה של פוני.היא משפשפת את רגליה על הגב של פוני ומורידה את החול שהביאו הילדים מבית הספר.
"יקירי, יש המון חול בפינה ליד ארון הנעליים. הילדים מביאים איתם המון חול בנעליים. זרקת את המטאטא??"
"לא צריך מטאטא."
פוני ניגשת לפינה של ארון הנעליים.מתכופפת ומנקה.
"מותק, אני יוצא להליכה." רותם את שלשלת הברזל לקולר של פוני.
"תקנה בדרך יין אדום בסדר? מחר מגיעים האורחים מקריית אונו ושכחתי לקנות אתמול יין".
פוני מתכווצת.
"אין בעיה מותק.יבוצע". הוא יוצא עם פוני מהבית להליכה.

20:51
אבא במקלחת לא לפני ששוב התרוקן באסלה הניידת. הוא ליטף את פוני על הראש. הפעם שום טיפה לא מצאה את מקומה על הרצפה. הוא התפעל. זה הצליח לגמוע את הכל תוך כדי השתנה.

21:14
הוא מתלבש בחדר השינה בבגדי בית. פוני בפינה.
הוא מקבל זקפה. מסובב את פוני עם השיער עם התחת אליו. מתחיל לזיין את זה בתחת ללא חומר סיכה.דוהר.דורס.מבקע.מרחיב.מתפרע.
"התחלת בלעדיי?" הוא שומע קול מהמטבח.
"לא מאמי. רק מצבע בדיקה קטנה על חומרי הגלם." הוא מחייך.
הוא שם לב שגם פוני מחייכת.

21:42
יושב על הספה מול המסך ורואה עוד פרק במרתון של סדרת קאלט משנות ה-90 שפספסתי ורכשתי בזמנו באמזון.
פוני חדשה נמצאת מתחתיי למרגלות הספה.באופקי. קערת הפופקורן על גבה השטוח והזין שלי קבור בתוך הפה שלה. פלג שחור קבור לה בחור בתחת ורעמת שיער כשל זנב פוני משתלתל מאחור. שני ענבלים קטנים מעוטרים תלויים על פטמותיה. כמו על בהמות.
הגברת מגיחה מן המטבח מאחוריה.
"תגיד, לא חסרות לך כמה עונות?" יושבת לידי על הספה ומניחה את רגליה על ההדום החדש. "חברה שלי נוסעת חודש הבא לארה"ב ויכולה להביא לך"
"נהדר" ולוקח עוד מנת פופקורן שעל השולחן החדש.
"נו איך המוצר החדש"?
"בינתיים בתקופת האחריות כך שאני עדיין בודק".
מוציא את הזין כדי לוודא ששומרים עליו זקוף ומכניס חזרה לחור.
"שילמת כבר?"
"ממש לא. חינם. את התשלום אני מבצע כל כמה זמן. זה בשיטת המדחנים. מידי פעם אני צריך..."
מוציא את הראש מהזין, יורק לזה בפרצוף ומחזיר את הזין לביתו החדש."...וזהו, זה מספיק לכמה זמן".

22:16
קם והולך לכיוון המטבח כדי להרתיח מים לקפה.
"רגע, קפה הדבר הזה לא מכין לך?"
"לא מאמי. זה חפץ. חפצים כמה שיהיו משוכללים אינם יכולים להכין קפה"
הגברת מכניסה את אצבעות רגליה לפה של הדבר. הדבר יודע את ייעודו ומנקה.
מגיח מהמטבח עם הקפה. שם על השולחן החדש את הקפה לגברת. את שלי משאיר ביד ולוגם.
מגיע מאחורי הדבר ומכניס את הזין לחור הפנוי. חור התחת תפוס.
"אין צורך בחומר סיכה?"
"לא מאמי. זה תמיד מגיע רטוב ומוכן. רק להכניס. "
הגברת מושכת את הראש אליה, יורקת שוב לפנים ומחזירה את אצבעות רגליה לתוך פיה.
הולם בקצב מונוטוני בחור של הדבר " תגידי מה אמרת לי שצריכים לעשות מחר?"
הגברת עוברת לאצבעות הרגל השניה. אני ממשיך להלום ולפמפם.
"צריך לקחת את האוטו למוסך שוב. יש נזילת מים מהרדיאטור. האוטו לא בסדר".
"טוב אקח את האוטו למוסך אחרי העבודה" . מוציא את הזין וגומר על הגב של הדבר הזה.
"מתי אתה צריך להחזיר את זה"?
"מתי שמתחשק. מתי שסיימתי להשתמש. אם בכלל. תלוי כמה המוצר יחזיק מעמד. לכל דבר יש בלאי."

23:45
"איפה אתה שם את זה בלילה"?
"פה על הרצפה בצד שלי של המיטה. אוהב שהרגליים שלי קמות על הדבר הזה בבוקר. רוצה לנסות מאמי"?
"אולי ביום אחר. יש לזה שם בכלל?"
"בוודאי. כמו לכל מוצר. השם של זה הוא פוני".

משימה שניתנה לשפחה וההודעה המקורית שנשלחה ללא שכתוב על ביצועה:

"לא, לא, לא, דניאל! רשע לשמא.., לוציפר! וואי אתה מרושע! אשמדאי.

בעבודה?! בעבודה!! אתה דורש ממני דבר שכזה?!
לא לא לא לא לא, לא מתאים לי עכשיו לרוץ להתקלח אחרי.., יש לי ישבה1 שיו.., אני לא מאמינה!
דניאל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה עשית, אין לא אני לא יכולה לשבת!
נו שויין בכלל!

אל תחייך, אני גם ככה התחלתי את.., טוב לא זהו.., אני חייבת להתפקס יש לי **** על הראש!
דניאל! חכה חכה.., יש לי סבלנות של פיל.., אני אמצא אותך באיזו פינה חשוכה.., רק חכה! "

שאלו פעם את פרינס אחרי אחד הקאמקים המפוארים שלו אי שם בשלהי שנות ה-90
מה הדבר הכי טוב שקרה לך ?
הוא אמר: מודעות עצמית.
ומה הדבר הכי גרוע שקרה לך?
הוא השיב: מודעות עצמית.

האם יש איזשהיא דרך לחלוץ בשלום את החיים האלה? את השנה הזו? את הגלגול הזה? את היום הזה?
אתה מפסיק לקרוא עיתונים כי אתה יודע שאתה רק תשתגע מזה. אתה כבר יודע מה הם כותבים שם. למה להתעצבן? למה לקחת ללב?
אתה לא יודע אם ככה היה תמיד והתקשורת בשנים האחרונות רק העצימה את התחושה או שבאמת העולם הזה איבד את צלמו ואיכשהוא אנו קרובים ליום הדין?
אתה חייב לעבוד על זה אחרת תשתגע.
עכשיו זה כבר לא מוזר אבל דווקא הסטיות הקיצוניות שלך בעולם השדים הפנימי שלך הם הדבר הכי שפוי שאתה מכיר בסביבה.
פעם הייתי האנרכיסט שהיה מוכן ללחוץ על הכפתור ולו כדי להתחיל את הכל מהתחלה.
אבל אז נולד הבכור שלי ואיתו הגיעה האחראיות.
אז אתה לא יכול להיות משיח אבל אתה כן יכול לנסות לשנות את הסביבה הקרובה אליך. אחרת תשתגע.
אתה מתעלם מכל השאר. לפעמים אלה אפילו יכולים להיות המשפחה שלך.אלה שהשארת מאחור אחרי שהתחתנת והבאת ילדים.
בהתחלה זה היה נראה כלחימה באופן יומיומי. להילחם על כל יום. יגידו מה שיגידו המתחסדים.
אתה הופך לזומבי. אתה בשקט יודע. זה פה. the horror the horror.
אתה חייב להתרכז. אתה חייב לצאת מזה. אתה חייב לעבוד על זה.
בשלב מסוים בחיים אתה מחליט שאתה לא נכנע לבינוניות ועושה משהו עם עצמך.
במשבצת הקטנה שלך או זאת שהקציבו לך אתה משנה דברים. אתה משנה אנשים. אתה משנה פרספקטיבות. אתה בוחר. אתה חולם. אתה שואף. גבוה.
בהנחה( ואתה מקווה) שתמות לפני ילדיך, דבר שאינו מובן מאליו לצערנו אתה רוצה להשאיר חותם. מעבר לשם משפחה.שבט מאחוריך וכמה נכסים.
להשאיר חותם. לרסס גרפיטי .לדרוך על פחית קולה באמצע הרחוב כמו מרטין שין ב"ענבי זעם". להצהיר. הייתי פה. אולי לא הצלחתי אבל שיניתי. במקום הקטן שלי. שיניתי. לא נכנעתי לבינוניות. לא ישבתי בבית וספרתי את זמני לאחור. בהחלט ארוכה הולכת להיות הדרך אבל פה ורק פה- הדרך תהיה יותר חשובה מהיעד הסופי. אתה החלטת להילחם. על העולם המטורף הזה. על הילדים שלך. על האשה שלך. על הבחירות שעשית וכבר דברת עליהם.
בעיקר להילחם על עצמך.
קט סטיבנס (לשעבר יימח שמו) אמר פעם: "אתה תהיה פה מחר. החלומות שלך כבר לא"
זה לא יהיה קל. כמו שיח קוצני בסופת חול באמצע מדבר. אתה תשאיר חותם ויהי מה.
באופן ביזארי אבל דווקא פה בעולם הפנטזיות הבסדמי אתה תראה להם מהי אהבה ושקלישאות נבובות יכולות לפעמים לעבוד. אתה לא מכיר דרך אחרת.
אתה אולי לא תנצח בקרב. לא באף אחד מהם. אבל במלחמה תנצח. פשוט תעשה את זה.
בצעדים קטנים ומדודים. כמו טיפוס להר הכי גבוה. עם הפסקות ביניים ותכנון הלאה. אבל.
אתה אולי תמות אבל תמיד תשאר. אתה מקווה בדרך להדביק אחרים.
אבל אתה תעשה את זה.
אחרת תשתגע.
[url]

כתיבת סיפור, גם אם רק סיפור זימה, היא אומנות לכל דבר.
נניח ויש לכם רעיון לסיפור.
לפני שאתם ניגשים למלאכת הכתיבה אתם צריכים לשאול את עצמכם שאלה אחת וחשובה מאד לגבי הסיפור שלכם.
מה ישרת הכי טוב את הסיפור שלכם ואת הרעיון מאחוריו?
כתיבה בגוף ראשון?שני? שלישי?
כתיבה ליניארית?
כתיבה בפסקה אחת? כמה פסקאות?
כתיבה בלשון עבר? הווה?
כתיבה בשפה פשוטה? כתיבה בשפה גבוהה?
הסיפור יהיה בהמשכים? סיפור מסגרת אחד? סיפור כמכתב או כסדרת מכתבים?
והדבר הכי חשוב מי הדמות הראשית שתשרת את הסיפור בצורה הכי טובה?
האם הדמות המובילה? האם הדמות המובלת?
כל פרט כזה חשוב.

ניקח לדוגמא את "פוני".
מאחר והרעיון המרכזי שמוביל את הסיפור הוא על החפצה באופן הכי בוטה או כמעט הכי בוטה שאפשר לתאר- הדמות הראשית או המספרת אינה יכולה להיות החפץ עצמו. דבר כזה אינו ישרת טוב את הסיפור. חפץ אינו יכול להיות בעל דעות רעיונות רגשות. זה יסתור את הרעיון הכללי.
כדי להיות בוטה עד כמה שאפשר נמנעתי הפעם כמובן מבחירה מודעת מתאור רגשות והלך נפשי. הן של השולטים במקרה הזה וכמובן הן של החפץ-נשלטת.
השימוש בשפת הווה גם היא מודעת וזאת על מנת ליצור רושם של שגרה, של שום דבר יוצא מהרגיל לא קורה. לכן מדברים של על דברים שוטפים של הבית. מוסך,יציאה לחו"ל וכיו"ב.שיחת חולין של בני זוג בסוף יום עבודה.
אין אינטראקציה בין בני הזוג לבין הנשלטת-חפץ וגם זאת בחירה מודעת כמובן כדי להעצים את תחושת ההחפצה.

שיעור הבא:
על הכתיבה II- דימיון וירידה לפרטים.