את הפוסטים שלי קוראים בליווי הקטע המוזיקלי המצורף או לא קוראים בכלל.
תלכו מפה ילדים שלי ואל תחזרו. גם לא בשבילי.
לכו תגשימו את עצמכם במקום אחר. במדינה שאינה אוכלת יושביה.
יהונתן גפן אמר פעם... 'אני אוהב את הארץ ושונא את המדינה' ואני מסכים איתו. בדיעבד אני לפעמים חושב שכל הטיולים שאני עושה אתכם בארץ... כל המעיינות, החופים, המערות, והנגב הזה שאני כל כך אוהב.. זה כדי שתפרדו יפה מהארץ הזו. כי זה כל מה שנשאר בה. ים המלח, הגליל העליון, הכנרת והנגב.
עשיתי כל מה שיכולתי להביא אתכם למקום שאתם היום. כדי שיתנו לכם את הכלים הכי טובים לצאת מהמקום הזה. ואל תחזרו. גם לא אלי. גם לא בחגים. אני אבוא אליכם.
אתם מבינים ילדים שלי... גישת החינוך שלי מאז ומעולם היתה אחרת. אני לא מתנצל על זה אבל מעולם לא ראיתי אתכם כ'ילדים'. אתם לא ילדים. אתם הילדים שלי אבל לא ילדים. אתם המבוגרים שאתם הולכים להיות. אני מאמין שהורה צריך לחנך את ילדיו לחיים של בלעדיו. ולא לאתרג אותו בקופסת עץ עם בד משי בתוכה. לפנק אותו ברמה של תלותיות יתר. אפילו בעודכם כתינוקות משכתי את הבקבוק כדי שתלמדו להחזיק אותו לבד. וכשרק יכולתם החזקתם.
תסעו מפה. לאמריקה.. לאסיה... לאוסטרליה... ואני אבוא אליכם. אין לכם מה לחפש פה יותר. אני מסתכל על ההפגנות ויודע ששום דבר כבר לא יעזור. עדר הכבשים הזה ימשיכו להמשיל את הלא ראוי כי אולי הם חושבים שהוא הרע במיעוטו. וגם החלפתו כבר לא תשנה. משהו פה מקולקל מזמן. וכולנו יודעים שאין תקווה פה לעתיד טוב יותר לילדים שלנו וזה מה שיש. הדור פה רק מתקלקל משנה לשנה. מגננות מתוסכלות ומרירות שמכלות את זעמן על חסרי ישע בני חודשים . אנסים פה זוכים להיות גיבורי תרבות ויקירי שרי התרבות. מערכת המשפט בעד זכויות דווקא לאלה ששללו זכויות בסיסיות מאחרים. בעיקר מאחרות. זה מגעיל אותי ההחפצה הלאומית בחסות הרייטינג. משורת המחץ 'בנות חמות כמו עוגיות' ועד לחגיגות נוסח הבריחה של אקספרס של חצות מגיבורי איה נאפה. ממגזרי מיעוטים שקובעים לנו איך לחיות. בין אם הפרדה מגדרית במעיינות של הטבע ויריקות על נערות במכנס קצר מידי. האם באמת יהיה שינוי? אני גדול האופטימיים ברוח האדם אבל ריאלי כשמדובר בפח האשפה של המדינה הזו.
זה רק הולך ומחמיר ילדים שלי. תצאו מפה. אני אתגעגע אבל אושרכם חשוב מקיומכם ברדיוס נגיש וזמין אלי. אני רק כותב את זה פה אבל מטפטף לכם את זה כבר שנים.
זוהי ארץ נוי אך אביונה. בשבעה ימי חג בשנה חלקנו מתחפשים לאוהבי הבריות שאנו אך מסוגלים לזרוק מהבית את אלה שבחרו בדרך חיים אחרת. שאר ימי השנה ימי סגריר וגשם.
פוסט פריקה. סביר שייכנס למגירה.
סגור לתגובות. וזהו. פרסומות ותכף נחזור לפוסטים אחרים...
