אמממ אתה יכול לבוא? אני רוצה לצרוח.
ידיי החזקות לופתות את השדיים המושלמים שלה. דאבל די שהם רק שלי עכשיו. בזמן שאני חופר בתוכה ומצליח לזגג אליה עיני טורקיז ומציץ מבעד לשקע האגן המגולח למשעי שלה.
היינו עושים הפסקות בפנדה ומקנחים בסלופי בשר ושאר עבודות שורשים. חוזרים שלובי ידיים ואני באופן קלישאתי עם יד ימנית עמוסה שקיות.
היא הטריפה אותי והיתה מסוגלת לעצור הכל לרגע כדי שוב פעם לבדוק עם החלונות סגורים.
לרגע לא חשבתי להגיד לה שעם הדציבלים שלה החלונות לא אטומים מספיק. אבל קמתי לסגור בכל זאת.
יש יתרון מסוים בלעבוד ערב. כל הבוקר פנוי לך. היא היתה מחכה לי גם בשעות הקטנות יותר. הצטערתי לרגע שמקומות כמו ישתבח כמו פתוחים גם בשתיים לפנות בוקר.
והייתי מכניס את הלשון עמוק עד כמה שאפשר ולזיין אותה עם הלשון כמו שאני אוהב לדפוק אותה. באגרסיביות. מרים את האגן שלה ועם אגודל עבה בבסיס של הטוסיק שלה כדי לייצב אחיזה. מחזיק אותה חצי באוויר ואוכל אותה. חניבעל או לא חניבעל. מוצץ את השפה הפנימית הימנית שלה כאילו חיי תלויים בזה ולרגע לא שוכח שהשפה השמאלית מתחילה לקנא ונותן לה את אותו טיפול. הייתי מוצץ לה את הדגדגן כאילו אני רוצה לשאוב נפט מתוך הגוף שלה.
בסופשים היינו סופרים ברקים אי שם באופק של הים והיא לא האמינה לי שראיתי ברק אופקי וממש התרגשתי. ואני לא טיפוס שמתרגש.
בואי תדהרי עלי. והיא לרגע לא הבינה כי היא לא עשתה את זה לפני זה. כן בייבי. אני רוצה שתדהרי לי על הפנים ותגמרי לי על כל הפרצוף והפה. הכוס שלה היה כל כך טעים עד כדי שהצעתי לה לפתוח עוד דוכן קונספט בשוק הכרמל. אני לוקח עוד סליז פיצה מ85 שעל השולחן ומתמקם.
והיא דוהרת עלי ואני מהמקום הרחוק מלהיות נשלט מכתיב לה את הקצב ושומר עליה עלי ברגע שהיא רוצה לקום מעט כדי לתת לי את האוויר. אני אחליט על האוויר שלי בייבי. והיא המשיכה לשייף את הכוס שלה על הפה והאף שלי. ולרגע נראה שהיא קולטת את הרעיון ונהנית מזה.
קשרתי את רצועת הסטרפאון על הפנים שלי ואמרתי לה לדהור על זה. האף שלי לא יישבר בקלות כזו. רציתי לראות אותה נדפקת מהשורה הראשונה ונוטפת כולה עלי.
המוסקט כיכב שם over time ולפעמים נדמה שכל מה שאני זורק לפח בבוקר זה רק בקבוקי זכוכית.
ושוב אחרי זה הופך אותה על גבה ומקפל את הרגליים שלה לכיוון הראש ושוב חודר עמוק עם הזין לתוכה. דואג שהראש שלה יקבל מכות מהקיר בזמן שהיא הולם בה עליו. לזה אין חלונות בייבי. את זה הם ישמעו.
והיא צרחה. כמה שאהבתי לשמוע אותה צורחת. וזה כשלעצמו היה שווה לחפש חניה לפעמים שעה בשעות הקטנות שכשכולם כבר בבית. היינו הולכים שוב ושוב שלובי יד בסמטאות של שוק הכרמל כי אולי יש עוד דוכן שלא 'עשינו'. אני נפרד ממנה כשהיא נכנסת לניצת הדובדבן ומשלימה מתבלים שלא תמצא במקומות אחרים.
ועכשיו. מגרד בצווארי. איפה לעזעזל החניתי את האוטו.
