ואני רק יכול לתרץ את זה בזה שאני כבר לא כותב לפה כבעבר...ובעיקר כותב במחוזות אחרים. פלטפורמות אחרות. מי שיודעת יודעת.
ואולי זה בגלל שאני לא אוהב לכתוב בסמארטפון כמו שאני אוהב לכתוב על בלוק נייר או לכל הפחות על מקלדת.
ואולי בגלל שאני רציתי לשמור על הקשר שלנו כמה שיותר פרטי ואישי ורק שלנו
לא לכתוב על החוויות שעשינו...הסשנים...המשחקים..הדברים שבין דאדי לקטנה שתמיד יישארו ביננו
להשאיר את זה שלנו. לא היה בי הצורך לחלוק ל'עולם' את החוויות שלי איתך
ולמדתי ממך על עצמי יותר משלמדתי מכל אחת אחרת.
וזה קצת עצוב. כי ידענו שיהיה לזה סוף מתישהוא. ודברנו על רגשות ואני לא מכיר את עצמי כאחד שמדבר על רגשות. והתחבקנו המון. והזלנו דמעה ואני אכחיש כל קשר שראית אותי ככה.
ועשינו את הלילה האחרון ביחד. עם המון אינטימיות שנבנתה זה זמן מה והצעצועים היחידים הפעם היו מנעד הרגשות.
הייתי רוצה שתמשיכי להיות חלק מהחיים שלי קטנה כמו שהייתי רוצה להיות חלק משלך.
ושאלת אותי איך תמשיכי לקרוא לי אחרי כל זה ואולי השם הפרטי שלי יישמע קצת רציני ורשמי מידי. ואיכשהוא ידענו שזה ימשיך להיות דאדי.
כי להיות דאדי זה לא רק כל המשחקים שעשינו והסטיות והחוויות ..זה הרבה מעבר...זר לא יבין... וכמו שאת תמשיכי להיות הקטנה שלי...אני רק מקווה שאוכל להמשיך להיות הדאדי שלך.
אוהב אותך קטנה.
סגור לתגובות