כל יציאה איתך למועדון הוא היערכות למלחמה
אנחנו תרים סביב אחר מחנה זמני. הקרב האמיתי הולך להתרחש בין כותלי הדירה הארעית שלך. הדירה שבה השכנים כבר מאסו מלתלות שלטים על לובי הכניסה בגנות צרחות המלחמה שלך. הלומת קרב שלי . זה לא יעזור. לוחם נשאר לוחם.
מוצאים שתי כורסאות פנויים. מזיזים את הדגלנים התורנים. שילכו לסייר במקום אחר. פה נערכים למלחמה. את מניחה את התחת שלך על שתי המשענות הצמודות. הוא נפרס לפניי כמו מפת הקרב. אני מכיר את התחת שלך יותר טוב ממך זונה. את הבלימות משבוע שעבר. את הפגיעות. מספר החללים בתוכך. מכין את התוכניות לקרב הזה. את האזורים בתחת שלך שטרם נכבשו. את סימני הדם שאשאיר אחריי. דו"ח מסקנות אירוע שנכתבו בדם.
והשני כורסאות הללו הם המחנה הזמני שלי. שלנו. חלוקת התפקידים לא באמת משנה. הניצחון הוא של שנינו. במלחמה הזו אין מפסידים. אנחנו רק נסיק מסקנות בדם לקראת המערכה הבאה.
וסיירים שונים מסתכלים. באים והולכים. הטירונים מעיזים לפרוץ למחנה ונתקלים במבט שאינו משתמע. למזלי אין הרבה כאלה. אחרי אינספור ספיגות אני מחליט להפסיק. דווקא בנקודה שאת מתחננת לעוד. ואני יודע שאת מסוגלת ליותר. אבל את הקרב הזה נילחם בין ארבעה קירות ואוייבים מתחתינו מעלינו ומעבר לקיר שלך שקולות השבר שלך זרים להם. הלומת קרב יפה שלי.
ואנחנו נשארים שם בחושה. משמרות שינה. הפעם אני נשאר שם עד האור הראשון של הבוקר. מבטיח לך זונה שלי. שבכל פעם נכבוש יעדים נוספים. נטפס על תלים בצורים. ועל גבעות שדייך הבתוליים. עד שתצעדי על קיבתך. עד הליל סדום הבא.