זה מוקדם מידי. דברי איתי באביב.
אחרי הכשלונות והנפילות.
אחרי הפרצוף העקום, הקיצה המוקדמת והלילות הלבנים .
אחרי עוד כמה עשרות זיונים וכיבושים .המספרים והספירות. הספרות והספקות.
החורים השחורים ואופק האירועים .
אחרי הניקים של הכתיבה ותאי וידויים בבלוקים צהובים.
ומשהו בי השתנה מאז. האם לטובה?! האם לרעה?!
והפסקתי פשוט לחטט בצלקות קיימות.שומר מקום של כבוד לחדשות. ומהרהר אם להסניף כריות או קושיות.
דברי איתי באביב. הגשם ינקה את הכל. ואם לא את הכל אז את הרב.וישאיר ניחוח הדרים באוויר .וטחב שמסתלק.
אחרי השתיקות המביכות והמבטים הצלולים. בין הטורקיז לאוקיינוס שבפנים. וים של עננים.
אחרי שנחווה עוד פגיעות ופרידות. ונזקק את מה ששתקנו לצעוק .ולדבר.
אחרי שנתכחש לאמת הפתולוגית ונתנחם בייאוש הכל כך נח.
ונסתיר את הרגשות מאחורי אורגזמות ואקסטרים. אחרי הקפה של לפני והרבה אחרי הסיגריה של אחרי.
אז דברי איתי באביב. ואם לא באביב הזה אז באביב הבא. ואם לא בבא..כנראה נהיה שם גם בגלגול אחר.
