הייתי צריך לדפוק אותך
ברגע שהיא הודיעה שהיא בטלה לך את הטיסה
לדפוק את האכזבה שלך לתוך הפינה של המיטה
לתקוף את העצבות שתקפה אותך.
לאנוס כל חלקה טובה של הטוב לב שלך וההכלה שלך אותה.
הייתי צריך לדפוק אותך
זה לא צריך להיות מעניין מה עובר עלי. היומיים הטעונים רגשית לרגל שנה מאז ש. לא רלוונטי. בטח לא לך. דפיקה אחת כנגד אחת הקירות והטיעון מסתדר. מתייצב. מוצא את מקומו. ואת מקומך.
הייתי צריך לזיין אותך ולבטל את הקיום שלי. שלי. לא שלך. הצורך הפתולוגי האנוכי הוא הגולם שלי. הוא הגולם שבי.
הייתי צריך לאנוס אותך ולאנוס כל דש של רגישות מולך. אין לי את המותרות הזו להיות רגיש יותר .
הייתי צריך לדפוק אותך וזה לא מעניין אותי שהרגע ממש הרגע קבלת מחזור ואת פוחדת על המצעים והסדינים והבגדים ועל עצמך.
הייתי צריך להשתמש בך. שתרגישי שיש ייעוד ומטרה לכל השיט הזה שקורה לך. לזיין את הטומאה הזו ממך. לקלקל את מעט התמימות שנותרה. למחוק.
ואת יודעת מה ילדה מהממת ומבינה שכמוך?!
זה לא יקרה שוב.