תכנסו תכנסו...ואני פותח להם את הדלת לרווחה. הם תופסים אותי באמצע בינג' על הסדרה שאני רואה. שעת נעילה.
הם נכנסים מהוססים. מעט ביישנים. שני בחורים צעירים ובחורה. אחד מהם חובש כיפה.
הסלון שלי מוקף בכוורות על כוורות. של אקאה. כולם באותו גוון. אלון מולבן. או איך שהם לא קוראים לזה. ועליהם ספרים על גבי ספרים. בחלקם בשתי שורות. אחורית וקדמית. אלפים מהם. ספרים על גבי ספרים. סדרות שלמות של ספרים כמו של סטפן קינג, משחקי הכס או הארי פוטר. חלקם של הוצאות. מדף שלם שמוקדש לפריטים נדירים. הם נכנסים ומתלהבים מהשפע הגדול.
מציע להם קפה או לפחות שתייה קרה. מתנצל שאין לי כיבוד. צריך לשפר את כישורי הכנסת האורחים שלי. הם מסרבים בנימוס.
לרגלי השולחן במרכז הסלון שוכבת צעצוע על בטנה. קשורה בידייה ורגלייה מאחורי גבה ותחתון שהקפדתי לא לכבס טחוב בתוך פיה.
בקיר ממול כוורת מדפים של משחקי הלוח שלי. ר ק עוד אחד מהפטישים.הם באו להשאיל משחק לוח מאחר והספרייה שלהם די דלה. אני בדרך כלל לא משאיל דברים החוצה. אבל אני די סומך על הבחור ההוא עם הכיפה.
הם מתעלמים מהצעצוע ודי נזהרים שלא לדרוך עליה. ניגשים לקיר השני ומסתכלים.
נהמה חלושה נשמעת. היה נדמה לי לרגע שזה מתוך הבית. מוזר. אני עומד איתם מול הכוורת של המשחקים ומסביר להם על כמה מהם. מה הם בדיוק רוצים ומנסה להתאים אחד בשבילם. משביע את הבחור הדתי להחזיר לי את זה לקראת הסופש. בכל זאת סופש ילדים והמשחק הספציפי ההוא רואה שולחן. אנחנו ממשיכים לדבר והרגל השמאלית שלי על הגב של הצעצוע.
עוד נהמה נשמעת.
תתעלמו. זה כלום. שום דבר. סתם צעצוע ששכחתי על הרצפה. למי זה לא קורה. והם צוחקים.
. מביטים עוד מבט אחד לעבר הסלון והכוורות ספרים.
הם פונים לדלת והצעצוע קצת מתחיל לזוז. פותח להם את הדלת ושם לב שלא הצעתי להם אפילו להשיל את מעיליהם. פותח את המקרר ושם לב שלא נשאר לי אפילו חלב למקרה שירצו. שיט. אני בהחלט צריך לשפר את כישורי הכנסת האורחים שלי.
טורק את הדלת ומסתכל על הצעצוע. הנהמה יותר חזקה. הצעצוע זז ימינה ושמאלה. אולי מנסה להוציא לבד את הפלאגים שתקועים שם. אמממ לוודא שהם שם או לא. אולי לא. מתיישב על הספה. קודם כל אסיים לראות את הפרק.
