10 ו20 ו30 כשרק הפוגה קצרה מפרידה ביניהם. מתמרכז באותה נקודה על הטוסיק האדום. זה כבר הפך לעקרון אצלי. היכולת להכניע את העור למרות שבטח יהיה קל יותר עם כל צעצוע אחר. היד השמאלית מרתקת אותה לסדין. הידיים שלה לצידי הגוף אבל במילא היא לא יכולה לעשות כלום. בשלב הזה.
עוד סט של 40 ו50. במקום לנווט בין עכוז לעכוז מרכז את הסטים על כל אחד בנפרד. לתת לזה תנופה. שהיא לא תרגיש שזה רק עוד ספאנק. שהיא תרגיש שזה טורנדו של ספאנקים.
60 ותכף גם 70. היד בוערת אבל לא כואבת. העצב של הכאב בכף היד מת מזמן כנראה. היא רועדת ונאנקת ומגיע השלב שהיא מייללת ובוכה. מנסה לזוז כדי שלפחות אם אני לא זז מאותה נקודה על הטוסיק היא אולי תצליח להזיז אותי מעצם התנועה שלה. אבל היא לא . והיא חלשה. ונחלשת.
וזה רק נדמה שאני מתעייף. אבל אני במיקום מושלם מעל הטוסיק המלכותי שלה. טוב רגע. אני אומר לה. עכשיו באמת מנוחה קצרה. 30 שניות. היא צוחקת צחוק בלתי נשלט ומסדירה נשימה. 1...2....30 . מקצר את הספירה ושוב ממשיך. טורנדו של ספאנקים. היא צועקת ואני מגיע כבר ל80.
ואני מחליט להפסיק. צריך לבנות את הסיבולת שלה לכאב מחדש. כל השאר יגיע מאליו. מסתכל על חרכי דם ועור חסין שמסרב להכנע. מה שפעם היה הטוסיק שלה. יופי זונה. ועכשיו את כל זה מחדש עם היד השמאלית .