סרטן הגדי

מרטין היה חייל סולו. עולה חדש מחבר העמים בזמנו. הוא שירת איתי בגבעתי בטירונות. 

אני הייתי RPGיסט והוא היה מאגיסט. עוד לפני שהנגב נכנס לשירות מבצעי. ואם חשבתי שrpg היה כבד המאג היה בכלל מפלצת.  

לכמעט חצי דקה הוא אפילו הצליח להניף פאקינג מאג עם יד אחת. הוא היה החייל הכי רמבו שאני מכיר. מרים את היד לכל התנדבות הכי זוטרה או פסיכית שיש. חייל שקט . לא מתלונן. לא איש שיחה. להיות איתו בקרב או באימון ולראות אותו על אוטומט במאג זה היה מדהים. 

בערבים הוא היה מטפל במאג שלו. מפרק אותו לגורמים. מטפל ומנקה . ומרכיב חזרה. לפעמים היה נדמה שהוא מדבר למאג שלו. 

מרטין היה לוחם בכל רמח אבריו. הוא היה קשוח ושקט. לא מדבר. לא מתווכח או נכנס לריבים. כולם אהבו אותו. כולם רצו להיות מרטין. 

מרטין היה חייל בודד שעלה לבדו מליטא כדי להתגייס לצה"ל. 

עם אנשים כמו מרטין אהבתי לשרת. להילחם. 

 בבוקר השביעי לאוקטובר  רפ"ק מרטין קוזמיצקס סיים משמרת לילה במפקד יחידת מתפ"א( מנהלת תיאום פעולות אכיפה). ברגע שנחת בביתו שבשדרות ושמע את היריות אסף את הנשק ואת הציוד המבצעי שלו וחתר למגע יחד עם מפקד המחוז באומרו 'לזה חיכיתי'. הוא נהרג בהגנה על תחנת משטרת שדרות.