אין שום תמונה או סרטון מכל אלה שצילמתי שיכולים להעביר את התחושה. את ההרגשה. את יראת הקדושה ברגע שנכנסים לאיצטדיון. ל80000 ויותר אנשים שסובבים אותך הולכים להיות חלק מהחוויה הזו. ביציעים העליונים עושים גל מתמשך של כמה סיבובים. אי אפשר להוריד את החיוך. גם לא את החיצוני.
קהל יפה אנשים יפים. אף אחד לא דוחף. אף אחד ללא 'אני רק שאלה' . אף אחד לא תופס מקום של אחר. יש הרבה מרחב אישי. חוויה ממש.
Cojira כבר סיימה את החימום ואנו מחכים. קרובים לבמה. מרחק נגיעה. כמיטב המסורת. ואני מתרגש. ואני לא מתרגש הרבה. וכמה טוב שזה איתך. לרגע לא מאמין שאני שם. איך לא עשיתי את זה קודם.
האיצטדיון שוב מחשיך. נעימת הנושא של אניו מוריקונה, אליל נעוריי פותחת את המופע. ואני מתנצל שאני מגמד את הארוע הזה למילה בשם 'מופע' כשברור שזה הרבה יותר ממופע. הנעימה של 'הטוב הרע והמכוער' מכניסה את מטאליקה לבמה. וכל מילה נוספת תגרע.
ואפילו השגת לי מתנה שאיש צוות הביא לך על החיוך היפה הזה שלך. ויותר מהכל הידיעה שאני חווה את זה איתך בייבי. שווה כמו כמעט מהכל ביחד.
ולגבי הטיפ שלך של רצוי שלא לטפס על הר לפני מופע עמידה של כמה שעות...
לא מבטיח.
ו