את שומעת אותי משם כן? תהנהני אם כן.
הפעם הגיעו רק שניים. יובל שגר יחסית קרוב אלי ודורון שכל הזמן מאחר. השלישי כל הזמן עסוק. סתם מתרץ או שאשתו לא נותנת לו לשחק. אנחנו כבר שנים בזה. ולא כל הזמן אני נוהג לארח אבל הפעם היתה סיבה אחרת.
אני מסתכל עליה כשהשזלונג פתוח והכירבולית השחורה שלי סוף סוף מצאה את ייעודה. מסתכל על הכלבה בתוך תא האחסון . מכורבלת על צידה. כעוברה. קשורה בגפיה.עם יכולת תנועה מינימלית. רק כדי לשחרר את העצמות. אבל לא מספיק כדי לשנות תנוחה. גאג השחור בפיה. הקולר הטבעתי לצווארה. ו-ויברטור שחור אלחוטי בתוכה.
יושבים בסלון. דורון שהאיחור שלו היה דווקא מינורי מתיישב על השזלונג ואני מחייך. על מה את חושבת שם למטה? את מרגישה שמישהו אי שם שאין לו מושג יושב בדיוק עלייך? הם לא שתיינים גדולים החברים החנונים שלי. by the book. לפעמים הם נוטים להגזים עם בירה. ואילו אני בוחר בכל פעם משהו מהעשרים שכבר יש לי. הפעם משהו שקניתי ממש לאחרונה. ABERFELDY 12 . ואני רק חושב שאני כבר צריך לזרוק את הספה הזו.
תהנהני אם כן. מצופה ממך להיות כלום. להיות בשקט. בית קברות. כזה שקט. ללא גניחות. ללא יללות. ללא נהמות. שום דבר. שקט. זה ייקח כמה שעות.
לפעמים רק הSET UP לוקח לנו חצי שעה. ואני כבר מדבר על משחקי יורו כבדים. רק אחד מהם מת על ז'אנר ה-dungeon crawler כמוני. וגם לנו יש כמה חוקים ברורים. ללא נשנונים ודברים שמשמנים את הידיים ומלכלכים את הקלפי משחק. תאורה חמה. הכוסות שלנו מתוחמים. ומתחילים לסדר. הצצה לסלון מהפינת אוכל. כאילו שאני יכול לראות אותה משם.
ממשיכה להקשיב לי? תהנהני. יופי כלבה. אין מילת בטחון. מידי פעם אני אבוא לשזלונג באמצע המשחק. אתן בעיטה קטנה לספה ואצפה ממך להנהן לי. בדיוק כמו שאת עושה ככה עכשיו כלבה. יופי. ואל תתני לי לחכות. ואל תשכחי. זו רק ההתחלה. תכף הם מגיעים. וסוגר את השזלונג עליה.
אני אוהב שהם מתרשמים מהאוסף הענק שלי. והצלחתי להשיג עם השנים דווקא דברים שכבר יצאו מהדפסה. ההומור שלנו דווקא שחור. בריא. ולא לוקחים את עצמנו יותר מידי ברצינות. יש מישהו פה בבית ? יובל שואל אותי. הפעם לא. הוא מסתכל על הקערה בכניסה לדירה. ממתי יש לך כלב?
ניגש לשזלונג . רק כמה מטרים בודדים מאחורי הגב שלהם ומרים. מסתכל על כלבה מתוחה. רטובה. מכווצת. אני יכול להריח את זה כמו זאב רעב. בעיטה קטנה אגבית בקצה של הספה. היא מרגישה ומהנהנת ואני שוב סוגר. נזכר פתאום בסרט ישן של היצ'קוק שראיתי. החבל. משעשע.
יכולת הריכוז שלנו לפעמים מפתיעה גם אותי. הפרעות קשב לא נכנסות בדלת הזו כנראה. אפילו מוזיקת הרקע ששמתי לא יכולה להוציא אותנו מריכוז. משחקי יורו יכולים לקחת כשלוש וארבע שעות ויותר. תלוי במשחק. אין הפסקות. אין הסחות דעת. אנחנו נכנסים לזה .על כל הקלישאות הקיימות. וזה כיף טהור. זר לא יבין. מתי הפעם האחרונה ניגשתי? אמממ ואני שוב קם באמתלה מפגרת. למזלי הם חנונים מידי מכדי שישאלו. לא שואלים. דפיקה קטנה אגבית בקצה של הספה. אני רואה שהיא מריירת מכל זווית פה שלה. בא לי כל כך לאסוף את עיסת הריר הזו ולמרוח לה את זה על הפנים. אבל זה ייאלץ לחכות .והיא רטובה כמו שלא היתה ככה הרבה זמן. חוזר לשולחן. מתנצל ומשחק את תורי. ברגע שהתור חולף אני מפעיל את השלט של הויבי. בתוך הכיס שלי. ומפסיק אחרי כמה שניות. רק טיזינג.
לקראת סיום. חוזרים לשבת על הספה. לסדר את המשחק לוקח גם כחצי שעה. לפחות. חוקים ברורים גם לזה. קלפים מוסלבים. קיטים מעץ לארגון פנים המשחק. דורון שוב מתיישב על השזלונג. ומסכמים קצת דברים שמיותר לסכם. זה לא באמת משנה מי ניצח. אם כולנו או אחד מאיתנו. זה אף פעם לא היה משנה. בודקים אפשרות להתמיד במשחק קווסט אחד שיש לי. אבל זה דורש התמדה. שולח אותם בברכת נסיעה טובה הביתה. נועל את הדלת ומרים את השזלונג. רוכן ומלטף את עיסת הריר שמרוחה על הפנים שלה. כלבה טובה. זוכרת מה שאמרתי ? זו רק ההתחלה.
ומשחרר.