סרטן הגדי

שבת.יושבים בבית לאכול ארוחת צהריים.אשתי הקידס ואני.
הקטנה מתגלה כסרבנית שניצל. היא מעדיפה את כל הפחמימות מסביב רק לא את השניצל.
"תאכלי את השניצל תקבלי את התירס" אני מנסה לעשות איתה משא ומתן אך אני יודע שהקרב אבוד מראש. בכל זאת היא הבת של אמא שלה.
הג'ינג'לה הקטנה הזאת מתחילה לילל רק בלי הדמעות כדי להצהיר כוונות. בכל זאת הבת של אמא שלה.
"לא קטנה.תאכלי שניצל ותקבלי תירס" אני ממשיך לנהל איתה קרב התשה. אני חייב לנצח פה ויהי מה.
היא מגבירה את הדציבלים של היללות כי אולי אבא כבר לא כל כך שומע טוב. אתה כבר לא מחליט פה כלום.
קצר ולעניין אני אומר לעצמי ומשנן מנטרות של סופר נני.בלי הרצאות.
"תאכלי שניצל תקבלי תירס."
היא מגניבה מבט של פודל בגשם לאמא שלה.תעזרי לי פה עם המנוול הזה.מתבלת ביללה קצרה נוספת כדי לתת סאונדטראק לדרמה הקטנה פה.
"אתה צריך לבחור את המלחמות שלך" אומרת לי אשתי. "מה היא מבקשת פה? תירס? לא ממתק.תירס בן אדם".
אשתי יודעת טוב לשכנע. עובדה.התחתנתי איתה. יש היגיון מסוים בדבריה אבל עכשיו זה מלחמת התשה לשמה. אין מצב שאני מוותר פה.אם ויתרתי פה הקטנה תדע שהטריק הזה עובד. היא תעשה את זה כל פעם רק תאריך ותגביר את קצב היללות.
אני מגיש לה את המזלג כשחתיכת שניצל תקועה בו. "בבקשה קטנה.שניצל ותקבלי תירס".
היא נותנת לי מבט מוזר כזה.אבא סנילי.מה פה לא היה ברור. היא מושיטה יד לעבר קערת התירס שנמצאת בקצה השני של השולחן.מה שבטוח בטוח. זה נראה שרק כח המחשבה שלה יכול להביא אליה את הקערה. היא מוסיפה ליילל. הישועה מאמא טרם הגיעה.מעצבנת אחת.חכי חכי לגיל 14.
אני תוקע את מזלג השניצל בכמה גרגירי תירס.בתחבולות תעשה לך מלחמה.
היא לוקחת את המזלג אך ממתינה לתרועת הניצחון. היא חוטפת בשיניה הצחורות את גרגירי התירס שעל המזלג ומשאירה עליו את השניצל.
אנחנו מחליפים מבטים כאלה שאפילו טום וג'רי או זאב הקיאוטי והroadrunner היו מסמיקים.
ככה???? אוקיי קטנה ואני מחקה את באגס באני ,this meens war!.
אני תוקע את המזלג קודם בגרגירי תירס ואחרי זה בשניצל. כך שאם היא רוצה להגיע לגרגירים היא צריכה קודם לאכול את השניצל.
היא מסתכלת על המזלג ובולעת את הפיתיון.אוכלת את השניצל ואחריו את הגרגירי תירס הארורים האלה.
אני מחייך בחיוך מאוזן לאוזן עד שכואבים לי שרירי הלחיים. יופי לי. ניצחתי בת פחות משנתיים. מזל טוב.
עוד מזלג כזה והיא עדיין אוכלת את השניצל.
"אני גאון" אני אומר לעצמי בקול. יופי טמבל.תמציא על זה פטנט. גרסה חדשה לשניצל תירס.
"בתאבון קטנה" אומרת אשתי כשהיא אוכלת כבר את המזלג השלישי.
במזלג הרביעי היא מבינה שעבדו עליה. היא מגניבה אלי מבט חשדני.הג'ינג'לה הקטנה הזו.
היא מוציאה את חתיכת השניצל באצבעות הצ'ופסטיקס שלה וכמובן מסתערת על התירס.
אני שומט את כתפיי .זהו הפסדת.
עכשיו הקטנה טובלת את התירס בקרטוב של קטשופ שעל הצלחת שלה באותם אצבעות של צ'ופסטיקס שלה ואוכלת אותם בתאווה.
אממ...אני חושב על תחבולה חדשה. אני טובל חתיכת שניצל בקטשופ ומגיש לה."בתאבון קטנה".
היא לוקחת את השניצל האדום.מסתכלת עליו ואולי גם עלי.מכניסה לפה ותוך שניה מוציאה את השניצל. רק בלי הקטשופ.היא ליקקה אותו בתוך הפה שלה.
היא מחייכת אלי חיוך מלא שיניים טריות. על מי אתה מנסה לעבוד פה?
ואני מחזיר אליה בחיוך אוהב ומאוהב. תחמנית הקטנה הזו.
בכל זאת הבת של אמא שלה.