על הכתיבה III-משהו אישי
מעבר לתאורים, אלה של הדמויות ואלה של הפעולות או המקומות.
מעבר לעלילה, בין אם ראשית, משנית, ליניארית או אחרת.
מעבר לצורת הכתיבה באשר היא.
עדיין חסר שם משהו.
עדיין חסרה שם זיקה.
הקוראים צריכים נקודה מקשרת. גשר. עין שלישית. הם צריכים להתחבר אל הדמות.
כדי להיות חלק מהסיפור, כדי שיתרגשו מהפעולות של הדמות, כדי שיבינו את המניעים שלה, את הרצונות שלה, את המאווים שלה הם צריכים משהו אישי עליה כדי להתחבר אליו.
זה חייב להיות משהו אישי עליה שלאו דווקא קשור לסיפור. יכול להיות שכן. אבל לא בהכרח.
אתם צריכים לתת לה עבר. זכרונות. היסטוריה. טראומות. ילדות. פצעים.
היא לא חייבת ילדות עשוקה כמובן אבל היא צריכה משהו ואתם צריכים משהו כדי להתחבר אליו.
משהו אישי רק שלה כדי שיוציא אותה לרגע מעל ומעבר למילים הכתובות. משהו שיתן לה דמות, אישיות. מישהי אמיתית שכותבים עליה. הדמות חייבת להנציח את עצמה. להוכיח את קיומה. היא צריכה לשכנע את הקוראים שהדמות היתה שם קודם ואחרי שתסיימו לקרוא את הסיפור היא תשאר שם.
חייבים לתת עליה פרט קטן אישי שלאו דווקא קשור לסיפור.
זה יכול להיות פעולה מסויימת שהזכיר לה את האקס שלה.
זה יכול להיות למשל זכרון של דמות מעברה שדומה חיצונית לדמות בסיפור עצמו.
חפץ שיש לה סיבה מסוימת למה היא קשורה אליו.
למה למשל היא לא יכולה שיקשרו אותה. משהו במה שהיא עושה הזכיר לה טיול שעשתה באמסטרדם לפני כמה שנים.
אולי דפוס התנהגות שהזכיר לה את אבא שלה בילדותה.
כל דבר. משהו שנותן לדמות מימד נוסף ומשמעותי ביותר.
אם העקב של הנעל שלה נשברת תוך כדי סשן אתם יכולים לספר בקצרה דרך נקודת מבטה איפה היא קנתה אותו או קבלה אותו.משהו ייחודי רק שלה. אל תחסכו בכינויים כלליים. תנו שמות. כשאתם נותנים שמות ולא סתם הדודה מהרצליה אתם יוצרים עבר ובעצם חיים שלמים לא מסופרים.
דוגמא מתוך 'האספן':
"הצילווווווווווווווווווווווווווווווווו" ההיגיון הבריא שלה התעורר. אין עונה. שקט שרק בית קברות בלילה יכול לספק. אפילו לא.
מי זה היה ? דניאל?? היא נזכרת בעוד זיון עם דניאל הצנחן כמו בכל שישי בצהריים. לא משנה אצל מי. הוא היה עושה לה את זה פה ושם. משחקי בדסמ לטף הם קראו לזה. אבל אז זה היה הכל מבויים ובהסכמה ובידיעה מראש. שום דבר לא היה בהפתעה. בקטעים האלה יעקב היה צנון. הוא לא היה יוזם שום דבר. אני עשיתי הכל.אני לימדתי אותו הכל. אחרת היה נשאר אותו החננה שהוא.
אין סיכוי שהוא מאחורי זה. אין סיכוי.
עכשיו זה וודאי. היא רטובה. זה לא יכול להיות. היא צוחקת מרב שהיא מפוחדת ולא יודעת מה לעשות. בעיקר עם עצמה. היא רטובה מזה שאיכשהוא הפנטזיה שלה מתגשמת לנגד עיניה או ליתר דיוק לא לנגד עיניה ולמרות שהיא חסרת אונים היא פאקינג נהנית מכל רגע."
לפני 14 שנים. 14 בדצמבר 2010 בשעה 4:54
