סרטן הגדי

אתה וחבר טוב שלך מטפסים במעלה גבעה לעבר מבצר עתיק.
הוא עם הילדים שלו. אתה עם הילדים שלך.
מדברים על החיים. עונים לשאלות של הילדים ומזהירים אותם מכל שלוליות הבוץ שמסתתרות מאחורי האבנים הגדולות.
וכשהילדים, אלו שלו ואלו שלי מתרוצצים מסביב, קוטפים ותרים אחר דברים מעניינים מסביב אתה והחבר מדברים על החיים. מדברים על בדסמ. מדברים על נורמאלי.

ערב קודם אתה יושב בבית קפה עם האשה וידידה שכבר מזמן רצית לפגוש פנים מול פנים.
אחרי דקות המבוכה הראשונות אתה זורם שוב לשיחה על החיים. על גידול ילדים. על בעיות זוגיות. על טראומות ועל אתגרים שמציבים לך החיים. על בדסמ. על נורמאלי. אתה כבר מתעלם מסיבובי ראש ומבטים תמוהים של היושבים בשולחנות לידך. כשאתה מתאר את אחד הסשנים שעשית אתה שם לב ששולחן אחד מאחוריך התפנה חוץ מאדם מבוגר שנשאר לשבת ולהאזין.אתה מחייך כשהמארחת אומרת למלצר שעוד פעם אחת שהוא יעשה את זה היא תעניש אותו. ילדים.

הילדים ממשיכים להתרוצץ. הסקרנות שלהם מובילה אותם למבוך קצר של חדרים במרכזו של המבצר.אלה מתחברים עם אלה.
אתה ממשיך לדבר על נורמאלי. על ההבדלים בינך לבין אחרים. אלו בגיל שלך ואף בגילאים יותר מבוגרים לא השכילו לשלב בין סטייתם לבין אורח החיים המודרני והקבוע. מי באמת צודק? מי טועה? מהי דרך החיים הנכונה? האם הסטייה הנהדרת הזו מבודדת?
אתם מחליפים חוויות והתנסויות עבר. איך עשית? מתי? איפה? אתם מחליפים טיפים ורעיונות. מוסיפים רמזים לשיתוף פעולה עתידי אם וכאשר. אתה מבין כמה בר מזל אתה שאתה פשוט לא קולט עד כמה. אחד הילדים שואל שאלה. אתם מפסיקים לדבר על בדסמ ועל נורמאליות ומסבירים לו מה זה מעיין ואיך הוא נוצר.

מאוחר יותר בערב אתה בדרך חזרה הביתה לדרום עם האשה לידך והילדים מאחוריך. בדרך אתה עוצר ליד תחנת דלק מרוחקת וריקה ממכוניות ועוברי אורח וממתין.קבעת פה עם ספק הציוד שלך שלא הצליח להגיע לפגישה מתוכננת ביום שישי.
לאחר כמה דקות הוא מגיע גם הוא עם האשה והילדים מאחורה. חונים רכב ליד רכב.
יוצאים מהרכבים ונעמדים מאחורי תאי המטען הפתוחים.
הילדים מקדימה צועקים "נוווווווווו אבא" ואתה... קונה סחורה, שואל שאלות, מברר הוראות ביצוע והפעלה ובודק מחירים של דברים נוספים.
האשה נותנת לילדים במבה להרגעה ואתה ממשיל לדבר איתו על השפחה שלו ועל זאת שלך.
על מסיבות קינקיות שהוא מארגן ומזמין אותך להצטרף.על כמה שהדבר הזוי לחלוטין.

ממשיכים בדרך חזרה הביתה. אתה לא משיב על שאלותיה של האשה שממענת לדעת איזה ציוד קנית. אתה חוזר ואומר שאפקט ההפתעה הוא גורם מאד חשוב בסשנים שלך וסותם לה את הפה. הילדים נרדמים מאחורה . אתה מתעניין ושואל איך היה לה אתמול? בחדר אחד שבו התארחת אצל חמך וחמותך. הילדים ישנים על מזרונים לצד מיטה זוגית ואתה עם האשה מתחת לשמיכה בשקט מוחלט עוד משלימים פערים.
משם אתם ממשיכים לדבר על בדסמ.
על כמה שזה נורמאלי. על כאלה שהבדסמ שלהם לא תופס כל זמן פנוי מהחיים שלהם. על זה שיש עוד כאלה כמוך שהשכילו לשלב בין אורח חיים בריא ונורמאלי לבין הסטייה שלהם ומצליחים לעשות את זה לא פחות טוב מאלה הבודדים. על כמה שאתה בר מזל. על זה שאתה שמח לדעת שיש עוד כאלה כמוך. אתה זכאי וראוי לזה. ראוי לכל התשבוחות.
אתה מסתכל על השפחה שלצידך.
מציץ במראה על הילדים הישנים מאחוריך.
ואתה יודע. אתה יודע שזה מה שאתה ואי אפשר יהיה להפריד את זה ממך.
אתה עושה את זה נכון. אתה עושה את זה טוב. אתה משתפר.לומד. לא מרפה.לא מפסיק. מחדש ומתעדכן.ניסוי וטעייה.
טעמת חיים של אחרים ואתה יודע.
אתה קינקי. אתה שונה. אתה מיוחד. אתה סוטה שזה פשוט לא יאומן. אתה חריג.
אתה נורמאלי.