האשה/שפחה הזו לא מסוגלת לסתום את הפה שזה מדהים.
אנחנו שנינו ביום חופש בבית עקב שיפוצים שעושים לנו בבית. אני מנצל את הזמן קצת ללימודים ולהשלים סדרות שפספסתי.מכינים קפה. הילדים בגנים. זמן קצת לנוח מהלחץ של השגרה.
אבל היא מנצלת את כל הזמן כדי לדבר. האנרגיות שלה בלתי נדלות. היא מוצאת זמן לשוחח חצי שעה עם הפועלים ומציעה להם קפה שחור. טוב שלא הזמינה אותם לצהריים. עוד חצי שעה בטלפון עם הסטודנט השכן. עוד ארבעים דקות עם אמא שלה. מסדרת את החדר של הילדים תוך כדי דיבור של מה שהיא עושה באותו רגע וכמובן מחלקת לי הוראות על הדרך.
ואני רק רציתי לרבוץ כמה דקות מול מסך הטמטום ולראות את העונה השביעית של '24' שטרם הספקתי.
והיא פשוט לא מפסיקה לדבר. כמה כוחות יש לה?! כמה אנרגיות?!
ואז היא פשוט ממשיכה.
היא מסדרת תיק לסופש עם הילדים ומדברת לעצמה מה היא הולכת לסדר בתיק. עוד שיחה ארוכה עם נציגה מעוד נותן שירות. כשאין טלפונים ברקע היא שרה שירים מקלטת הילדים של מתי כספי. אתם יודעים, השירים המפגרים על הנחליאלי ועל כלבלב, הו בידיבמבם או מה שזה לא יהיה.
ואני רק רציתי לראות 40 דקות של פרק לפני שאני חוזר לטבוע בלימודים.
עוד שיחה משמימה עם מישהי מהעבודה שלה. שיחה אחרת ארוכה עם חברה טובה שלה. היא פשוט לא סותמת את הפה. מזל שיש לה טלפון לא מוגבל מהעבודה. אחרת הייתה לי משכנתא לשלם לסלקום.
עוד שיחה נגמרה. אולי עכשיו יהיה קצת שקט בשם אלוהים?! היא ממשיכה לדבר ואני כבר בודק אם יש עוד מישהו בבית שלא שמתי לב אליו. אין גם מכשיר באוזן. אני מסתכל מסביב. עם מי ראבאק היא מדברת כל כך הרבה?!
רק רציתי לראות פאקינג פרק של סדרה שלא נגמרת בשקט יחסי בסלון. שקט יחסי. לא שקט בית קברות. כשאתה חי עם ג'ינג'ית אין כזה דבר שקט של בית קברות. מי שמכיר יודע.
נכנסה שיחה מעוד מישהו מהעבודה שלה.שיחה עניינית של כמה דקות הופכת לסאגה בת חצי שעה.
לפעמים אני רוצה שהיא תלך ל'האח הגדול'. אני משקר לעצמי ואומר שהיא תהייה המלכה שם. בחוש הצדק המפותח שלה היא תלמד את אחרון הבובלילים איך באמת צריכים להשתין. אבל אני יודע את האמת. זה כדי שיהיה לי שקט שלושה חודשים כפרה עליה.
השיחה נמשכת מעבר לרגיל ולי כבר נמאס. סף העצבים שלי מאד נמוך. אני לא יודע אם היא מנסה להרגיז אותי בכוונה או לא אבל מספיק זה מספיק.
אני ניגש בינתיים לחדר השינה וחוזר כשהיא מסיימת את השיחה.
אני סותם לה את הפה עם הגאג. פועלים או לא פועלים בבית. לא מעניין אותי יותר. אני סותם לה את הפה עם הגאג.
נהיה שקט.סוף סוף.
אני חוזר לטלוויזיה וממשיך בצפיה שקטה ורגועה. כמו שגברים אוהבים.
אני אומר לכם האדונות הזאת זה חתיכת בן זונה של דבר.
בחיי. צריכים למכור את זה מדלת לדלת.
לפני 13 שנים. 10 בפברואר 2011 בשעה 11:44