סרטן הגדי

שיטת מצליח.
שיטה זו היא האבולוציה של 'אני רק שאלה' ו-'אני הייתי כבר פה, פשוט...." ודומיהם.
כבר לפני עשור או שניים עוד ניסינו לשכנע את נהג האוטובוס שאנחנו עדיין בני נוער כדי שינקב לנו בכרטיסיית הנוער הזולה.
בפארק השעשועים אנחנו מנסים לשכנע את המוכרת שלמרות שהפעוט יודע כבר לדבר והולך יפה על שתיים הוא עדיין מתחת לגיל שנתיים. כרטיס חינם לא?
לפקידה בבנק אנו אומרים שאנחנו סטודנטים.
לעיריה אנחנו אומרים שהמשכורות שלנו מינימום. לא מספיק?? סליחה. אמרתי משכורות מינימום? התכוונתי משכורת אחת מינימום. האשה לא עובדת. אז כמה הנחה בגנים זה?
אפילו למורה בבית ספר כבר אמרנו שהדודה קלרה נפטרה ואיכשהוא זה קשור לזה שאיחרתי ולא הכנתי שיעורים.אחרי 12 שנות לימוד הרגנו כך כל קרובת משפחה אפשרית.
למפקד בצבא אמרנו שאנחנו עלובי החיים עם סיפור חיים כזה שלא היה מאכזב את פסטיבל שירי דכאון של הגשש רק כדי שיתן לנו לצאת השבת.
וזה לא שהתפלאנו שהמדינה עושה לנו את אותו הדבר,
זאת העובדה שלמדנו את שיטת מצליח בעיקר מהמדינה.
המוכר בקיוסק מחזיר לנו 21 ש"ח מעודף חמישים על משהו שעלה 19 ש"ח.
נותנת השירות שואלת אותנו 'אבל חתמתם על תיבת דואר בחינם למשל 3 חודשים ואחרי 3 חודשים רק 7.46 לחודש. מה לא חתמתם?
בתחנת הדלק מנסים למכור לנו תוספי דלק שישמרו לנו על הבנזין. ואנחנו בכלל על דיזל.
גם הם למדו מהמדינה.
המדינה המציאה את שיטת מצליח.
בואו נעלה להם את הדלק.
בואו נעלה להם את הקוטג'.
בואו נעלה להם את הדירות.
בואו נעלה להם את הדלק.
בואו נעלה להם את הדירות.
בואו נעלה להם את הפירות.
בואו נעלה להם שוב את הדלק.
בואו נעלה להם שוב פעם את הדלק.
שוב ושוב ושוב.
המדינה שלא היתה שבעה משיטת מצליח רק שכללה את שיטותיה. עד לקצה ניקח אותם. עוד קצת. עוד קצת דלק. עוד על הדירות. עוד על המזון. פחות על העבודה.
המשיכו והמשיכו.

עד עכשיו. עד פה.

עד כאן.


פורסם במקור ב-31/7