סרטן הגדי

אחרי עוד חצי שעה יוצאים מהבית. לכיוון קורינה.
קורינה מתקשרת לפוני ,שואלת אם היא יכולה לבוא ומתבאסת כשמקבלת תשובה שלילית.
בדרך אני בודק לפוני את זנב שיערה.
פולש אליה בידיים גדולות ובאצבעות חצופות ובודק את רטיבותה. מכניס שתי אצבעות שובבות ומשחק איתה.
בדרך ממשיך לתת לה הוראות. כיצד עליה לנהוג כאשר קורינה תגיע. האצבעות שלי ממשיכות לחפור בתוכה עד שאנחנו מגיעים ליעדינו.
חצי שעה מהמקום אני מסמרן לקורינה שאני בדרך. לא הייתי צריך להוסיף יותר. ברגע שקורינה ידעה שאנחנו הולכים למסיבה היא ידעה מה עליה לעשות. איך להתאפר. מה בדיוק ללבוש. איך להתארגן במקלחת. איך להיות ייצוגית בשבילי.
חמש דקות מהמקום אני מסמרן לקורינה לעלות ומפתיע אותה כאשר היא מזהה את פוני יושבת לצידי במכונית.
פוני יוצאת מהרכב והן מתחילות להתחבק ולהתנשק. שמחות על הפגישה המוקדמת מהמתוכנן.
מקשקשות כמו זוג קלפטע מהברידג'.
ואני עומד מחוץ למכונית, נותן להן את הכמה דקות של הביחד הזה ומתמוגג.
מתמוגג מהחיבור המוצלח זה בין שלושתינו.
מתמוגג את שמצאה האחת את השניה. השלימה את השניה. ומשלימות אותי על הדרך.
מתמוגג על שיצא לי להיות נוסע ברכבת של שתיהן ביחד ושל כל אחת לחוד. נוסע מתמיד.
פוני נכנסת למקומה מאחורה וקורינה תופסת את מקומה לצידי.
שמה לב שהכסא קצת רטוב, גונבת חיוך ביישני ושותקת כמו הילדה הקטנה שבה שכבר אין לה מה להגיד.
אבל אז היא מתחילה לקשקש. כמו ילדה קטנה מאושרת עד הגג. ילדה שבעליה קנה לה פוני כמתנה.
"איך עשית את זה? אז נסעת אליה? נוסעים למסיבה או למקום אחר בדרך?" ממתירה שאלות כשהיא יודעת מראש שלא תקבל עליהן תשובה.
פוני מאחורה מפגינה את חיוכה הרחב ושולפת את כיסוי העיניים. ממקום מושבה מאחורי קורינה היא קושרת את עיניה. קורינה שלי נדרכת. שואלת לא שואלת. סקרנית וחרמנית.
אצבעותיי שאך עתה יצאו מהכוס של פוני נכנסות לכוס של קורינה. ורטיבותה של קורינה עולה בקנה אחד עם זה של פוני.
קורינה מפסיקה לקשקש ומפשקת את רגליה כדי לתת לי יותר מקום להכנס. ואני נכנס.פוער את אצבעותיי בתוכה.
פוני מוציאה את האביזר השני שהדרכתי אותה להוציא ורותמת את קולר האבנים האדום לצווארה של קורינה. מוודאת שהוא לא לוחץ מידי. אותו קולר שקנינו בחנות חיות אי שם בקניון בראשון והוא נמדד על צווארה באותה חנות לעיני כל.
פוני שולפת את האביזר השלישי שהדרכתי אותה להוציא.
מיני ויברטור ורוד עם שלט רחוק ובעל 7 מהירויות שונות. היא מורחת עליו חומר סיכה כדי שהכניסה בכל זאת תהיה קלה.
אני מסתיר את הויברטור הקטן בידיי וטומן אותו בהפתעה תוך כדי נסיעה לכוס של קורינה.
מדליק על המהירות הראשונה. זכרתי כמובן לשים סוללות טריות.
קורינה קופצת בהפתעה קטנה. בולעת את רוקה. מתחילה לגנוח בשקט. פוני קורנת מאחוריה.
אני מחליף למהירות יותר גבוהה ונכנס לתחנת דלק.
"לא אתה לא...." קורינה מתחננת.
"תשתקי או שאת יוצאת לתדלק".
אני משאיר את השלט על המושב שלי. מופעל בעוצמה גדולה ואת קורינה גונחת ומשתוללת על הכסא שלה.
יוצא לנגד עיניו המשתהות של המתדלק. נכנס לחנות yellow וקונה 2 קופסאות סיגריות ומנת פלחים של תפוחים. מזון לפוני שלי. על התנהגות טובה.
ממשיכים בנסיעה הקצרה עד שמגיעים למועדון.
קורינה מרטיבה את עצמה לדעת על הכסא. אני ממשיך לשחק עם העוצמות המשתנות בתוכה.
מוצאים חניה ממש מול המועדון.
אני משאיר את השלט על קורינה.
"אל תזוזי".
יוצא מהרכב ואומר לפוני לצאת ולחכות לי בחוץ.
מסדר את הציוד בתוך התיק. אוסף אליו חלק מהציוד הפרטי של פוני.שוט זנבות עתיר צמות ופלג זכוכית מעוצב. מכניס את הדברים לתיק. מסדר מתארגן.
מוציא מהתיק את הקולר של פוני ורותם אותו לצווארה. אליו מחבר שלשלת ברזל להובלה. גם היא נקנתה בחנות לבעלי חיים.
"צאי מהרכב כלבה" אני מורה לקורינה שנבוכה עדיין מהויברטור שטמון עמוק בתוכה.
"אני לא יכולה לצאת ככה"
"זה הקולר שלך להערב כלבה שלי. הויברטור זה הקולר והשלט הוא שלשלת ההובלה."
"אבל...אבל...יש פה אנשים....כולם רואים".
"יש מה לראות. צאי מהרכב או שתעשי את זה בעיניים פקוחות."
קורינה מבינה את הרמז ואיכשהוא יוצאת מהמכונית כאשר הויברטור עדיין רוקד בתוכה בעוצמה הגבוהה ביותר ואני מחזיק את השלט.
קורינה מנסה להתקפל ופוני מובילה אותה מאחוריה.
וכמו רכבת אנחנו נכנסים כך למועדון.
חוצים את הכביש הקטן. חולפים על פניהם של זוג צעירים ואנילים שנעצר המום להביט בנו.
עוד חבורת צעירים ערסים משמאל משתתקים מחוסר מילים.
וכך עם פוני בקולר וכלבה עם קולר ויברטור אנחנו נכנסים למועדון.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=281780&blog_id=9803