שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 12 שנים. 21 באוגוסט 2011 בשעה 12:43

רגע לפני שקיעה. רגע לפני יציאה. בדיקות אחרונות.
כל הציוד מאוחסן ב-4 תיקים שונים.
את מחברת הרישומים אפשר לסגור.
מכניס את הציוד למכונית. את חלקו מאחורה בתא המטען. חלקו האחר מפוזר במכונית. הציוד הכבד מקדימה.
עוצר בתחנת דלק ובודק כל מה שצריכים לבדוק.כולל דלק. רק שהמכונית לא תעשה בעיות בכל הנסיעות הארוכות שיש לי עוד הלילה.
מתחיל לנסוע לכיוון היעד הראשון. מפנטז על הערב ההולך ומתממש.קורם עור וגידים.
קשה לתת 100% מעצמך בכל פרמטר בחיים. אתה אולי מקצה 60% משאבים לדבר אחד שגורר אחריו 40% לצד אחר.
אני לא אוהב את חוסר הבטחון שלה לפעמים. אני האדם הכי רגוע בעולם אבל הר הגעש הכבוי שלי מתעורר כשחוסר הבטחון לה מקנן.
עם מי אתה מדבר? עם מי אתה נפגש? לאן אתה נוסע? מי שלח לך הודעה?
לך תסביר לה בפעם האלף שהמולטי אורגזמה שלה זה בעצם היעד שאתה נוסע אליו. לאורך כל הדרך.
עוצר בצד הדרך ופותח את ספר המפות. אני לא אוהב ג'יפיאס. אוהב לקרוא מפות. לא אוהב שאומרים לי לאן להגיע ולאן ללכת. אוהב למצוא את הדרך לבד. כמו תמיד.
מציץ שוב במפה. אני עוד מעט מגיע.
קורינה מחכה אצל הוריה ביישוב קטן אי שם בשרון. היא שם מאתמול עם הילדים. נשארתי בבית כי הייתי חייב לעבוד בשישי. יום קודם, בחמישי בערב עוד נפגשנו לארוחת שף עד הבית אצל אחי הגדול.
היא הגיעה בגפה במכונית של אמה. אני הגעתי לבדי ונפגשנו אצל אחי. הצלחתי להגניב את תיק הבגדים שלה למכונית שלה מבלי שתדע.
טלפון מגיע ממנה.
"נו איפה אתה? אתה לא מגיע?"
"תעלי למכונית של אמא שלך ותפתחי את תא המטען".
"מה???? " משתנקת ומבצעת.
הבגדים השחורים לא הותירו מקום לדימיון. הולכים הערב למסיבה.
"לכי תתארגני. אודיע לך כשאהיה קרוב. לאט לאט. יש זמן".
"אבל איפה אתה?"
"לא עניינך" ומנתק.
בטלפון השני ממתינה פוני ומנחה אותי איפה לחנות.
אני עולה למעלה לדירה.
מנשק אותה לשלום. היא מכירה לי את הבית. מכינה לי קפה. אנחנו יוצאים למרפסת , מעשנים ומדברים.
נותן לה הנחיות. מרגיע אותה. מכוון. מה הולך לקרות. מה היא צריכה לדעת. רק מה שהיא צריכה לדעת.
השעה מתקרבת ואני אומר לה ללכת להתכונן.
מסתובב בבית ובודק את הספריה העשירה. את כל פרטי האמנות . הציורים. הפסלים.בית בובות ענק מעץ שהיא בנתה בילדותה עם סבה. הדירה שלה זה כמו מוזיאון קטן.
נכנס אליה לחדר ומוצא אותה באמבטיה.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=281658&blog_id=46542

יוצאים מהחדר. שוב מסתדרים. שוב מתארגנים. שוב מתבשמים.
אחרי עוד חצי שעה יוצאים מהבית. לכיוון קורינה.

עוֹלָם - אני מתחילה להבחין פה בדפוס מסוים. ;)
ממתינה בסבלנות להמשך.
לפני 12 שנים
אושה{אוש} - אני אוהבת לקרוא סיפורים מציאותיים שכאלו עם כל הפרטים המקדימים.
זה הופך את זה לכל כך אמיתי.
והיות והייתי גם נוכחת לחלק ממה שקרה אחר-כך, זה עוד יותר מענין לשמוע על הלפני.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י