סרטן הגדי

עוד לפני שסיימה לתלות את הכביסה הפסקתי אותה.
-תעמדי פה.
-איפה?
-פה מאחורי הכורסא.
היא נעמדת מאחורי הכורסא ושמה לב שאני מסתיר משהו מאחורי הגב.
אני משעין אותה קדימה לפנים. ידי השמאלית תומכת וחונקת את צווארה. מרים את הכותונת וחושף את התחת שלה.
היד הימנית מוציאה את הקיין מאחורי הגב.
-את מוכנה?
-לא אני לא מוכנה.
-יופי.
ומצליף חזק בקיין בתחת המלכותי שלה.
היא מתקפלת ונוהמת חרישית.
-האם זה עונש?
-אני לא רוצה להגיד לך.
-הרי ברור לך שאני לא אוהבת את הקיין.
-ידוע לי.
ואני ממשיך להצליף ולהותיר על ישבנה את חרכיי.
-וזה לא עונש?
-אני רוצה שתחשבי לבד. אני רוצה להצליף בך. ואני לא צריך סיבה.
אבל לזאת יש סיבה ואת תחשבי עליה לבד.
לאחר תריסר הצלפות אני מפסיק.
מוריד חזרה את הכותונת עליה.מנשק קלות לישבנה. מחבק אותה מאחוריה ושולח אותה לישון.



כשאלפרד היצ'קוק היה פעם בן 4 אביו לקח אותו יום אחד לתחנת המשטרה. הוא מסר פתק ליומנאי שקרא אותו ולאחר מכן הכניס את אלפרד הצעיר לתא המעצר. אביו יצא משם בלי לומר לו דבר. לא למה. לא מתי הוא חוזר. גם לא היומנאי.
אביו בא לאסוף אותו רק לאחר כמה שעות ולכל חייו השאיר לו את השאלה הזו. שאלה שנותרה בלתי פתורה עד ליום מותו. למה? מה עשיתי?
שאלה זו ותחושת האשמה עם חוסר הידיעה ליוותה את היצ'קוק למשך כל חייו ולמעשה היוו את הבסיס לכל אחת מהדמויות הראשיות של סרטיו.

אני לא מרגיש שאני חייב בהסברים. ולא לכל הצלפה יש סיבה. לפעמים זה רק בגלל שאני רוצה.
בגלל שאני חייב. מוכרח. אוהב את הסאדיזם הזה ללא שום קשר אם את נהנית מזה או לא.
וכמובן שברב המקרים יש מניעים נסתרים. לכל דבר שאני עושה.
לפעמים זה רק בדיוק הסיבה הזו. כדי לתת לך לחשוב למה. לנתח את זה. לשאול את השאלה ולענות בעצמך את התשובה. נכונה רק לעצמך.
אני רוצה שההתעסקות הזאת תעצב אותך. לאו דווקא בדוגמא הזוטרה הזו. אלא בכלל. בכל מה שקשור אלינו. כי לא לכל דבר יש סיבה בחיים.


ובסוף כל הזמנים אבוא לאסוף אותך מהתא.

מיוסרת בנפש ושלמה במבט.

והעיניים המלטפות ירמזו לך שאת בבית.

אך גם כשנלך שנינו לישון,

גם אז,

לא בטוח שתדעי את התשובה.