סרטן הגדי

אתמול הוא קצת התפרק לי.
משהו שם היה יותר מידי.
אולי.
אולי דחקתי בו יותר מידי.
לבצע בעצמו דברים שהוא כבר יודע.
לנגב לבד. להתפשט לבד. ללבוש פיג`מה לבד.
וקצת כעסתי.
שהוא מוותר מהר.
שהוא מתייאש מוקדם.
שהוא לא מסוגל להתמודד עם זה לפעמים.
הכל בסדר ילד.
אני פה.
רק תבקש.
שום דבר לא דחוף.
אני אעזור לך.
והוא התפרץ.
אולי זה היה יותר מידי.
ובעט בי עם הרגל.
וכמובן קצת כעסתי.
אבל יותר התעצבתי.
והענשנו אותו בזה שהוא לא יכול לקבל ספרים לפני השינה.
וכמובן כולנו חכמים בדיעבד.
ואולי גם זה היה מוגזם.
אבל אסור לנו לוותר ולסלוח על אלימות.
היינו חייבים להגיב.
אבל זה היה יותר מידי.
הילד לא היה מוכן לזה.
כשלקחתי לו את ספריו לקחתי לו את גאוותו.
והוא בכה.
וכאב לי עליו.
אז התרציתי ולא הייתי צריך לשבור את המילה של האמא
אבל הסכמתי לספר אחד.
וחיבקתי אותו.
ונישקתי אותו.
ואם למבוגרים מותר גם לו מותר ימים כאלה.
וזה בסדר.
לילה טוב ילד שלי.
הוא עוד בכה לי קצת בין הזרועות.
והידקתי אותו אלי.
הכל בסדר ילד.
מותר לך.
מחר יהיה יום יותר טוב.
לילה טוב גאון שלי.
נסיך ירוק עיניים שלי.
אני פה.