סרטן הגדי

מתישהוא אתה פשוט מחליט ללכת עם זה צעד אחד קדימה. להסתער. וזה לוקח המון זמן.
השיטוטים בלילות. אתה מאמץ זווית ראייה של בלש. ניזון מכל הסרטים הנכונים.
מקפיד לרשום איפה בד"כ עומדות ניידות. באילו שכונות הן יותר מסתובבות.
מתי הם מחליפים משמרת. ולמקרים של טעויות...
אתה מכין את כל התירוצים האפשריים.

_____

אנחנו גדלים לתוך חברה, כמו בכל חברה, שבה יש אסור ומותר ; נכון ושגוי;
חטא ועונש; כי כך אומרים כל התמרורים שבראש, בדמותם של הורים, חוקים, חברה...
מה קורה כשאין עונש ?
מה קורה כשהמושג חטא הופך לפתע למשהו אחר ?
בתוך מערבולות של רגש-מחשבה, הכל נעלם ונדחק לכדי פינה אחת קטנה, מילה אחת קטנה : יצר.
מי יוצר את היצר ומהו טעמו כשהחטא נוזל בדמות רגשות אשמה ובלבול ?

_____

המשמעת העצמית שלו היתה ככלל ברזל. הוא הקפיד לא לעשן בחוץ כדי להימנע מבדלי סיגריות וכמובן סכנת הDNA שבהם.
זאת הסיבה שנהג גם לגלח את ראשו.
למרות שלא היה לו תיק פלילי אבל מספיק שערה אחת משערות ראשו יכולה לתת כיוון חקירה מיותר.
הבגדים שלבש תמיד מאיכות גבוהה. ללא חוטים נפרמים. כפתורים נחלצים. אותו הסט בכל אותו סיבוב.
בשלוש השנים האחרונות הקפיד לסגל לעצמו את אורח החיים הנכון כדי שיוכל לבצע את המעשה בצורה הכי חלקה.
הפשע המושלם. ללא עקבות. ללא ראיות. ללא רמזים.
בין אם זה במקום המגורים שלו. העבודה שלו. המכונית. המזון שהכין לעצמו. החנויות בהם קנה את הדברים. הכל היה מחושב.
מן הסתם שעות הפעילות תמיד היו שעות החושך. וכמה שיותר יותר טוב.
אף אחד לא רואה אותך בתוך המכונית. בטח לא מרחוק. בקושי מזהים לפעמים את סוג הרכב.
זו הסיבה שמבחינתו עונת החורף היתה עונת הציד.

_____

אני אוהבת חורף. אנשים תמיד מופתעים כשאני אומרת שאני אוהבת חורף.
''את?! עם המזג החם, הסוער, עם התקפי הספונטניות, הניצוץ בעיניים שממהר להידלק ולהיכבות כהרף עין ?
את, שסוערת כמו הגלים, אך אף פחות צפויה מהם ?''
אני אוהבת את החורף כי אני מסניפה ריח של גשם והוא לא דומה לשומדבר אחר. אפילו לא לגשם של לפני שנה. או עשר.


בעבודה חושבים שאני טיפוס של קיץ. ברצינות ! פעם עשו מבחן שכזה, טיפוסי קיץ וטיפוסי חורף.
אני הטיפוס המשלתהב בקלות, זו שיש לה תמיד את הרעיונות היצירתיים והבלתי צפויים, זו שאפשר תמיד לסמוך עליה בהברקה חדשה אבל לעולם לא במצב הרוח או שאגיע בזמן לעבודה.
ארון הבגדים שלי ניראה כשייך לעשרות נשים..ולפעמים אני חושבת שרובן קיימות בי..אלו שהמצאתי. או אספתי, ז''א. כי בטוח ישנן כאלו שאינני מכירה...
זו הסיבה שאני אוהבת את החורף. הוא מסתיר אותי בכנפיו ונותן לי את האפשרות לנשימה עמוקה וארוכה-ארוכה...

_____

אז בהתחלה אתה אוסף מידע. תחקירים. הרבה קריאה. במקצוע הזה זה מסוכן לראיין אנשים בתחום. שחטטנים לא ישאלו שאלות מיותרות. יש לך פרצוף שיזכרו.
מזל שהיום הכל נגיש באינטרנט. אתה לא צריך לצאת מהבית כדי להשיג מידע.
והמידע הכי טוב הוא זה באנגלית דווקא. אבל לא רק.
כתבות בעיתון בעיקר. ארכיונים. תיקי משטרה. תיקי חקירה. יש לא מעט שנגישים. צריך לדעת איך לחפש.
זה כמו בקולנוע. אתה לומד יותר מהסרטים הגרועים מאשר מהסרטים הטובים.
וגם פה. אתה לומד יותר מטעויות של אחרים. כל ה'בני סלע' למינהם.
להיות טוב יותר. חזק יותר. מצליח יותר. חמקמק יותר. אלמוני יותר.
וזה בדיוק כמו שאומרים על גנבים.
אנס הוא אנס רק כאשר הוא נתפס.

_____

קשה לומר מה קדם מה, באמת...
חיי הסקס שלי הפכו דלילים יותר ויותר, חיפשתי יותר ריגושים, פחות דברים טריווייאלים, אבל כמו רוב בנות מיני, נקקתי לאמפתיה ולסוג של רגש, חום אולי,מבט בעיניים שארגיש שרואים אותי.


מאסתי בסטוצים כי העיניים שלהם חדלו מלדבר. אליי. בתוכי.
ואף על פי שלא חשבתי על כך לעומק, העדפתי להתחפר בספרייה או בבית קפה, אחד מאלו הכה אופנתיים כיום, עם מדפי הספרים הרבים.


סדר יומי היה כזה שאיפשר לי לבלות שעתיים שלוש מדי בבוקר או מדי ערב בספרייה. מבלי שאשים לב, זה הפך לי להרגל.
סיימתי לעבוד בשעה שש -שבע בערב, ירדתי כמה תחנות לפני הבית , בדיוק היכן שהאוטובוס עוצר, מול בית קפה פינתי, שקט יחסית בעיר כה לא שקטה, מזמינה לי הפוך עם קוביית שוקולד ומתחפרת בספרים.
אלו היו בעיקר ספרי יד שנייה, כאלו שניתן לרכוש וגם למכור תמורת סכום פעוט, למען אירגון כזה או אחר.
בתחילה נהגתי לרכשם ולביאם הביתה. אני אוהבת ריח של ספרים ישנים. סוג של סטייה, אולי.
אני אוהבת להסניפם ולעצום עיניים, מדמיינת מה אקרא ואיך ארגיש לאח מכן...אך אף פעם לא באמת יכולתי לדעת ...


במהרה הבנתי שאני מסיימת את הספרים מהר מדי ושבעצם אני מתענגת על עצם האווירה בבית הקפה , גם אם המוסיקה לא קלעה תמיד לטעמי.


בקלות, תוך דפים ספורים, שכחתי מקיומם של האורחים האחרים בבית הקפה וצללתי פנימה.


רק שלוש פעמים בשבוע נעדרתי מבית הקפה.בשבתות,
ובימי שני ורביעי, או אז התמסרתי כולי לספינינג ולחדר הכושר.
לפעמים, אם ממש מיהרתי וקצת התעצלתי, עשיתי רק ארבעים וחמש דקות ספינינג, מקלחת ארוכה ומפנקת וחזרתי אל בית הקפה.


מבלי משים, אימצתי לעצמי הרגלים שכאלו, שהשכיחו ממני או שמא הרדימו את הצורך שיביטו בי מבפנים. או שאעשה זאת בעצמי...

_____

וכל זה באמת מלהיב. באמת שכן. הידיעה הברורה שאתה הולך לעשות את זה.
אתה מפנטז על זה כבר המון זמן.
הסשנים הוירטואלים לעיני המצלמה מתאימים יותר לבני 14-16.
האונס בהזמנה והמבויים ממש אבל ממש לא זה. זה לא הדבר האמיתי.
חסר את הריגוש. את האדרנלין שיש במעשה עצמו.
זה אפילו לא מתקרב לרמת הזקפה שיש לך כשאתה יוצא לציד.
מתי שהוא פשוט צריך להפסיק.
ולהתחיל.
אתה מגיע למסקנה שאתה די מוכן. עשית את כל ההכנות האפשרויות.
הכנת את עצמך לכל התרחישים האפשריים.
אם אתה מתכוון לעשות את זה לא רק פעם אחת,
אתה באמת צריך להיות מתוחכם הפעם.
זה לא מה שהיה פעם.
היום לכל אחד יש מצלמה בפלאפון. כל אחד יכול להרשיע אותך.
אז דברת מספיק למראה. עשית מספיק הכנות. התאמנת מספיק.
הלילה אני צד.