סרטן הגדי

"הבהלת אותי". והיא די זהירה בדבריה כי היא לא אוהבת שמבהילים אותה.
"אני מתנצל כמובן..."
היא ניסתה להסתיר את העובדה שהיא עוד מסדירה את נשימתה.
"...אבל זה היה די מרתק מהצד שלי".
היא חיפשה משהו באמת שנון לסתום לו את הפה. לחלאה הזה. ודווקא יש לה את זה בשנינות. בהחלט גם בחוצפה.
הוא הקדים אותה.
"אבל תני לי לנחש...את כבר רגילה". וחייך את חיוך האבוש הכובש שלו. כזה מחבק. עוטף. ממיס.
היה לו חיוך עם שיניים. היא אהבה חיוכי שיניים. לדעתה חיוכים ללא שיניים מסתירים ניבים.
"זה באמת לא ענייני..." היא לא האמינה שהיא עוד מסתובבת להצצה אחרונה על המסך כשהבלחה של אכזבה הציף אותה לשניה כאשר גילתה שהמסך כבר כבוי.
כשסובבה את מבטה חזרה אליו זה רק היה נדמה שזה לקח דקה כי הוא כבר ספר כמה שטרות. מאיות.
"יש לך פה 700. זה הסכום לפנקסים האלה. בכל אחד. מאחר ואני מניח שכבר התרמת כמה עשרות...את רשאית לעשות בעודף כרצונך".
אבל היא כבר לא שמעה אותו.
בין הידהודי התמונות הקשות שנצרבו במוחה וטרם התפוגגו לבין האוהל התמיר שנברא לו בשניות בתוך המגבת שעטפה את זממו.
לשונה החלקה מחורים ליטפה את שפתיה כמנסות להרטיב את היובש.
הוא לעומתה לא הפסיק לחייך לשניה.
"על מה את מסתכלת ילדה?"
"אמממ...על כלום.."?!
אבל עיניה כמסמרים שננעצו במגנט ענק עומד שניצב לו על תילו בתוך מגבת אשמה. זה היה ענק יותר מכפי שראתה אי פעם. אפילו מהסרטים.
ולמרות שהיא עדיין בתולה יש לה היסטוריה במציצות. בעיקר למבוגרים ממנה. ילדים בגיל שלה לא עשו לה את זה.
ועדיין.
כזה היא עדיין לא ראתה.
"את רוצה לראות?"
"ככןןןן".
האם אני הרגע אמרתי את זה?! זונה שכמוני. לא יאומנת שכמוך.
זה אולי היה 'כן' מהוסס כלפיו אבל 'כן' מאד החלטי בכוס שאך לפני כמה דקות היה כוס אכזב וכרגע הוא כוס איתן.
"תתקרבי".
אבל היא קפאה על מקומה. עד עוד שם? את מתה להיות תחתיו. להתחפר מתחת לשק הביצים הנפוח שלו ולמצוץ לו את הזין יותר טוב מכל הזונות האחרות שלו. הצעירות או המבוגרות.
"אל תדאגי...אני לא נושך..."
היא ישר ירדה על בירכיה. מרחק של כ-3 מטרים ספורים ממנו. התחילה לזחול על בירכיה כמו חתולה מיוחמת. אם לא תתאפס על האיתן שלה הלשון שלה עוד תסתובב בחוץ. ממש כמו החנווני שלו.
..."למרות שאני לא ממש בטוח לגביו".
ופשט את המגבת.