סרטן הגדי

בעיה קטנה שיש לניצולי שואה.
תקפה גם לדור השני והשלישי.
לא יודע אם 'בעיה' זה המונח הנכון.
אבל גם לא יודע איך לקרוא לזה אחרת.

הזמן והחיים וכמובן השואה עצמה וכל תחלואותיה
גרמו להם להתייחס לחיים אחרת כמובן.
אבל גם גרמה להם להתייחס לאוכל אחרת.
אני לא מתכוון להעריך אותו יותר.
הקיבה שלהם חזקה יותר.
בזמנים של אז ובמלחמות של אז,
לא ידעו מה זה 'פגי תוקף' מן הסתם.
מזון זה מזון.
המלצות פגי התוקף אינם חלים עליהם.
דברים שאתה לא תהיה מוכן להחזיק ביד, לא כל שכן לאכול,
הם עדיין יראו כאכילים.
הקיבה שלהם התרגלה לאכול את הדברים הכי הזויים שאפשר לעלות על הדעת,
אז מה זה כבר גבינה עם עובש של שבועיים?!
וזה לא עושה לו כלום.
חוץ כמובן מלחץ דם אבל זו המחלה של כל הזקנים,
אין לו כלום.
הוא בריא כמו שור.
ועד כמה לא אמין שזה נשמע,
אין לו תיק רפואי.
אם תיקים רפואיים של אנשים מסוימים נראים כמו כרך א' באינציקלופדיה,
התיק הרפואי שלו נראה כמו הוראות הפעלה למדיח כלים.
זה לא שהוא קונה את המוצרים מקולקלים כמובן.
אבל העיניים שלו שונות מכל השאר.
ודברים שכל אחד יזרוק מפאת פג תוקף,
הוא יכול להחזיק עוד שבוע.
לפחות.
אבל כל זה לא הפריע לאף אחד.
לא לנו שכילדים כלל לא שמנו לב,
וכנראה זאת אמא שדאגה לא להאכיל אותנו מן הסתם בדברים שכבר לא נראים טוב.
כמו כל ילד,
גם אני סירבתי לשתות את החלב החם אחרי שגידל כמה שקיות,
ונקודות שחורות בבננה פסלו אצלי את כל הבננה עצמה.
אם יש מישהו שזה כן מפריע לו,
אלה הנכדים.
שלא רגילים לזה.
הקיבה שלהם בטח אינה רגילה לזה.
ואינה צריכה להיות.
ואיני יודע מה אתם כבר מעלים על דעתכם,
אבל זה לא שנותנים להם דברים מקולקלים לאכול חלילה,
זאת ההיגיינה של הכלים בהם הוא נותן להם לאכול.
וכשהוא מכין להם את הקציצות,
לך תחקור מאיזה חומרים היא עשויה הפעם.
יש דברים שכנראה לא משתנים.
ולא ישתנו לעולם.
עד שזה פוגע קצת בילדים שלך.
ואחרי עוד פעם אחת של איך נאמר,
ביקור של יותר משלוש פעמים בשירותים,
צריך למצוא דרך להפסיק את זה.
בעדינות.
ברגישות.
ואולי החיים שלי באמת טובים.
אבל מה שמעסיק אותי עכשיו
זה איך להגיד לאבא שלי,
איך לתרץ לו,
שאני לא רוצה שהילדים שלי יאכלו אצלו יותר.
או לפחות לא בתנאים האלה.
אז אולי כן לקרוא לזה 'בעיה'.
קטנה קטנה.
אבל עם עובש של שנים.