שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 11 שנים. 20 במאי 2012 בשעה 18:27

הציעו לי לבוא הערב לנשום אוויר הרים 'צלול' כרפת. לשתות בירה קרה ולאכול אנטריקוט כשרק לפני שבועיים עוד קראו לו צביקה.
סרבתי.
וזה לא בגלל אשתי הדומיננטית, אשת השיחה וקשרי החוץ. מסמר הערב. נושא השיחה. לפניה ואחריה. כל מי שמכיר יודע.
אי אפשר להתעלם מג'ינג'יות. וגם פה כל מי שמכיר יודע. מצד שני גם לא רצוי להתעלם מג'ינג'יות.
זה בעיקר בגללי.
כי אני הרי יודע מה יקרה.
אני אשב לי בנח ואעביר את הזמן בין סיגריה שאני אפילו לא מכניס לריאות ובין בירה שלאדם שיש לו דם רוסי בורידים זה כמו טרופית.
ואני אצחק מאותם בדיחות לא מצחיקות כי זה מנומס.
וכנראה לא אבין או יותר נכון לא ארצה להבין את האנשים שחייבים להצחיק בכל מחיר. גם אם זה על חשבון אחרים.
אחרי כמה זמן זה כבר מביך. אני רק יושב שם ושותק. אני לא באמת מוצא את עצמי שם. ואני לא מרגיש צורך להתנצל על זה.
אני אחפש עניין בכל פעם במישהי או מישהו אחר. אגנוב איתו או איתה כמה דקות שיחה.
על דברים רציניים. על דברים מהותיים.
אני אחפש את הפרצה. את הדרך פנימה. את שביב המידע שהם סיפרו לי ולא להרבה אחרים. ואז להכנס פנימה. לצפות. לחקור. להתעניין.

להקשיב.

וחוסר הנוחות שלי מובלט. אני רק יושב שם ונהנה לראות את הדבר השני הכי טוב שאשתי יודעת לעשות. מינגלינג.
אני אולי אוכל לספר בדיחה או שתיים. להיות ציני כשצריך. מטומטם כשצריך. ובעיקר לתת את הבמה כשצריך.
אוכל כמובן לספר שבגיל 3 חלמתי שאני קושר כבשים. רק כי זה יצחיק. לא כי באמת אני זוכר על מה חלמתי בגיל 3.
אני חלילה לא אשכנע את אשתי להישאר בגלל זה בבית.
היא צריכה את זה. זה מתדלק אותה. זה מאכיל אותה. זה גורם לה אושר ואין שום סיבה שבעולם שהיא צריכה לוותר על זה.

וזה מה שאני צריך. ואוהב. זה הזאב הבודד שאני רגיל אליו. לא מתכנן לשנות את זה.
לשבת מול סרט. מובחר ומוקפד. ואני לא רואה כל זבל. יש רשימה ארוכה כאורך הגלות של הסרטים שאני רוצה לראות. מחכים לתורם.
לקרוא ספר לבד. והפסקתי עם הספרים העלילתיים. המשכתי רק עם ספרי המורשת קרב. הביוגרפיות, הפסיכולוגיה בשקל, והפילוסופיה בגרוש.
לתכנן שוב את לוח הזמנים שלי. אילו פרוייקטים אני מבצע השבוע. על מה לעבוד עם הילדים.
להכין לעצמי את המגורען לטה שלי של הערב בספל שיכולה להתחרות בספל של חמותי בתחרות של מה שנראה פחות כספל ויותר כדלי.
לצלול לשיחה. עם אחרים.
עם עצמי.
ובעיקר...
לכתוב.

http://www.youtube.com/watch?v=Ts2DXY0zfLs&ob=av2e








.

מישלי - שבע פעמים קראתי את המשפט הראשון, וניסיתי לברר עם עצמי, אם הבנתי נכון מי זה צביקה.

אני עדיין לא בטוחה שהבנתי.

מי זה צביקה ?
לפני 11 שנים
חניבעל - שם חסר משמעות. לא מצאתי שם אחר לפוסט הזה.

מי זה באמת צביקה?!

יש עגלים מסויימים שזוכים לשמות. למה? לא תמיד יש סיבה.
עגל מסויים שזכה לשם צביקה שלפני שבועיים עוד האכלתי אותו מכף ידי ובימים האחרונים אכלו אותו על צלחת.
זה היה צביקה.
אמרתי לך. עניין זניח.
לפני 11 שנים
מישלי - אז הבנתי נכון...
צביקה זה הסטייק ( :
לפני 11 שנים
זהבה - כל כך חשוב, בעיני, לדעת להפריד בין הביחד והלבד. כל אחד בזוגיות הוא קודם כל בן אדם ואק אחר כך בן זוג. לכל אחד הטעם והתחביבים והאהבות שלו.
זה נפלא שאתם יודעים ומוכנים לעשות את החלוקה הזאת. אני קוראת לזה "זמן נפש".
נעים לקרוא אותך. שיהיה לכם רק טוב יחד, עם אתגרים ופסגות.
לפני 11 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - אני הכי אוהבת כשאתה פורק את עצמך במילים.
:אולי זה קרה הפעם בזכות האנטיצביקה
אולי בזכות האנטיצחוקים.
העיקר ששוב קרה.
:)
לפני 11 שנים
חניבעל - אולי פשוט זה היה בן זונה של צביקה. פשוט נהדר.
לפני 11 שנים
Brida​(נשלטת){DDDOM} - ראיתי אתכם אז באותו ערב שהגעתי לבד,
פעם הבאה היא ואני הג'ינג'יות נצא מהבית ו"נתמנגל",
והאיש שמעלי ואתה תוכלו לחלוק בדידות (איזה פרדוקס).
אבל אז אני אפסיד את נוכחותך המענגת,
ואתם שרוצים להיות לבד, לא תהיו.
אכן בעיה :)
לפני 11 שנים
חניבעל - אנחנו נמצא דרך 'ביניים'. :)
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י