סרטן הגדי

בדרך כלל אנחנו מתאמנים בצפון. בחרמון.
אנחנו הקו הראשון למקרה שהסורים יחשבו לקחת את הגולן בכוח. או אותנו.
אבל משום מה הפעם התאמנו בדרום.
בתוואי שטח ששונה ממה שאנחנו אמורים להילחם בו.
וזה לא פעם ראשונה ולא רק אצלי שההיגיון והצבא לא הולכים ביחד.
אבל זה מה שיש.
מילואים זה כמו פגישת מחזור. ממש ככה.
אבל בפגישת מחזור בד"כ אתה לא ממש חפץ בלפגוש אנשים שיש סיבה למה ניתקת איתם את הקשר.
במילואים זה אחרת.
אתה פוגש את האנשים הכי איכותיים שאתה אי פעם תכיר.
כל אחד מהמקום שלו.
לכל אחד יש את החבילה שלו.
את הצרות.
אנחנו יוצאים לשטח ולוקחים איתנו את הנגמ"שים והסופות. את הריו ואת הנון נון.
את הפק"לים שלנו. את הציוד שלנו. את ציוד הפנאי שלנו שעם השנים רק הפך לתיק בפני עצמו.
לכל אחד יש את הפק"ל המיוחד שלו.
יש תמיד את זה שיביא את הפק"ל קפה. אבל מהגדולים לא מהקטנים שמספיקים בקושי ל-3 כוסות.
יש את ההוא שמנוי לבלייזר ומביא גיליונות ישנים אבל למילואימניקים נשואים זה ממה לא משנה.
אני זה שמביא את פק"ל הסרטים. דיוידי נייד וסרטים שגברים אוהבים לראות. בד"כ.
אז היה שם את סדרת מהיר ועצבני כמובן. את בלתי נשכחים. ועוד כמה סוג ב' שלנו זה ממש לא משנה.
העיקר להעביר את הזמן. בין אימון לאימון.
ורק מי שבמילואים יודע.
יש המון זמן לנוח.
וכמובן הוספתי את הגילטי פלז'ר שלי.
משהו של נולאן. משהו של פינצ'ר. ולפחות סרט זר אחד. הבאתי את טרילוגיית מילניום של סטיב לארסון.
בינתיים אתה מתעדכן אצל כולם. מה חדש. מה ישן.
ההוא התגרש בפעם השניה.
ההוא כבר סבא ונמצא פה בהתנדבות. אתה מבטיח למג"ד שכל עוד הוא ישרת- אתה בטח שלא מעיז להשתחרר.
עוד ילד נוסף למשפחה. תאומים לאחד אחר.
אחד גידל כרס. האחר השיל ממשקלו.
קמטים נוספו. שיער לבן. והבדיחות אותם בדיחות.
איזו אסופה של חיילים להתאמן איתה. לשהות איתה. ולא עלינו... כמה כיף זה יהיה גם להילחם איתה.
אין פה תלונות. אין פה ויכוחים וריבים.
אין מכות וסכינים. אין תרבות רעה. כולם חברים של כולם.
אתה כמובן מוצא שפה משותפת רק עם אנשים כמוך אבל שותה קפה בוץ עם כולם.
הפעם בשונה מהרגיל ישנים בשטח.
ללא מקלחות. ללא המותרויות שאנחנו רגילים אליהם.
ללא הגמר גביע שפספסנו.
והכי קריטי....
ללא חשמל להטעין את האייפונים ודומיהם.
מזל שיש מישהו שיש לו פק"ל גנרטור.
ומישהו אחר עם כבל מאריך ושלושה מפצלים.
אז אני מעדכן את האישה בבית וזוכה לכמה דקות מידי פעם עם הילדים.
שומר את הסוללה לשיחות חשובות.
נותן לאשה את המספר של הקצינת קישור כדי שחס וחלילה תדע איך למצוא אותי.
נעלם לשלושה לילות וארבעה ימים של לינת שטח רצופה.
אתה מגלה דברים חדשים על עצמך.
כשאתה רעב אתה אוכל גם טונה. וטונה זה משהו שאתה שונא לאכול. חלילה שהאשה לא תדע שאכלת טונה.
גם פחית בוטנים ריקה יכולה לשמש בתור כוס קפה כשנגמרים כוסות הקרטון. ויש לה ניחוח משגע. בערך.
אפשר להתרגל לחום. החום הבלתי נסבל.כשכל הציוד לפעמים גם עליך.
גם לקור חודר העצמות של הלילה במדבר.
אתה מוצא שאתה מסוגל להירדם במקומות הכי קשים שיש. על ספסל של ריו. על מזרן מעופש על מיטה חצי שבורה.
אתה מגלה כמה עקרבים וכמה נחשים מסתתרים פה.
הערה לעצמך: לא ישנים על החול. ישנים בגובה.
רק במילואים המח"ט הוא זה שמכין לך כוס קפה כשהעזת להתעורר מוקדם וכל היתר עדיין ישנים.
רק במילואים אתה מעיר לשמירה את המפקד שלך.
ורק במילואים שעה אחרי שצחקתם כולכם מהחבילות בבית של כולכם, אתם מתפנים לפעילות כשצריך לבצע.
רק פה שניה לאחר שהחלפתם עם הקצין בדיחות גסות אנחנו קמים כמו פנתרים לבצע משימה חדשה שיש לעשות.
החברה הכי איכותיים.
אין עצלנים. אין חפשנים. אין מעגלי פינות.
שכבר חוזרים לבסיס לאחר שלושה לילות ללא מקלחת במדבר אתה מגלה מחדש את החשיבות של סדרי העדיפויות.
עוד לפני טעינת האייפונים ועוד לפני המקלחת של אחרי.
אתה מתחיל עם מלאכת הזיכויים של כל הציוד.
לא רק שלך. לא רק הנשק והקיטבג אלא של כל הציוד שחתמה הפלוגה.
וכמו כל נותן שירות- פה זה אותו הדבר.
לחתום על השירות זה הכי קל.
להשתחרר הביתה ולהתנתק זה הכי קשה.
לוקח המון זמן.
בין לבין אתה עוד מספיק להטעין מעט את הפלאפון.
מקלחת תעשה כבר בבית. ארוכה ארוכה.
טלפון לאשה. עם קצת מזל עוד תספיק לקחת אותם מהגן. הם ישמחו אבל אתה תשמח יותר.
כשכולנו כבר במכונית ואתה עדיין מסריח מהשלושה לילות במדבר אתה קורץ להם במושב האחורי,
הפעם ילדים...
אבא ניצח אתכם.
אבא הביא חול הביתה יותר מששניכם הבאתם בשנה שלמה.
כולנו צוחקים.
חוץ מאמא.