בשלב מסויים אני קולט את זה.
אני יותר מבוגר מזה שעומד לימיני וזה שעומד משמאלי ביחד.
שניהם בני 16-17.
ואני עומד בין שניהם ומקפץ ורוקד כמו אחרוני הטינייג'רים.
אני חושב שהורדתי לפחות קילו.
זו אולי דיאטה יקרה אבל אני מוכן לספוג הופעה כזאת של פעם בשבוע.
ואולי אני מבוגר מידי לשטויות האלה.
ובאמת עם הכבוד שיש לי לזקנים הטרחנים.
שמחיר הכרטיס גבוה מידי.
שאפשר לראות את ההופעה בדיוידי.
שמה אני צריך את השטויות האלה.
וניסיתי להסביר להם מבלי ממש שיהיה אכפת לי...
שזה לא מחיר הכרטיס שמשנה.
הייתי שם כבר באחד. וכל הזמן בעמידה.
זה היה לא פחות משיעור חשוב בחיים.
הגעתי מהראשונים ונעמדתי כ-4 שעות ראשון בתור עוד לפני פתיחת השערים.
כשפתחו את השערים בארבע וחצי הסתערתי כדי לתפוס מקום טוב על הקווים.
וזה בדיוק ההבדל כנראה ביני לשאר הצעירים שם.
ידעתי שתיק יעכב אותי בבידוק אז פשוט לא הבאתי.
וכך ישר נכנסתי.
מארבע וחצי חיכיתי שוב בעמידה עד שש וחצי להופעת החימום הראשונה של ריף כהן.
התחלתי להכיר את שכניי למופע.
צעיר אחד מיישוב שנקרא פרן שבערבה, ואני חשבתי שאני הגעתי מרחוק.
השני היה מרשל"צ. שניהם בני 16-17.
הפעם השניה שהבנתי שאני ה"מבוגר האחראי" זה כשאנשי האבטחה מסרו לי את כוסות המים להעביר לאלה שמאחורה.
ואולי אני באמת כבר מבוגר מידי לשטויות האלה.
הרי אפשר לראות את ההופעה גם כמה עשרות מטרים אחורה.
כשההופעה התחילה זה מוזר אבל משום מה אני זה שיזמתי את הקרחנות.
לבחור שאיים ב"פוגואים" הבטחתי מרפקים כשזה יקרה.
הוא זנח את הרעיון.
ההופעה התחילה בתותחים הכבדים.
למעט כמה להיטים שבוששו לבוא, הRH נתנו את מנת היתר שלה חיכיתי כעשרים שנה מאז שאני מכיר אותם ובעיקר-
יותר מ11 שנה כשביטלו את הפעם הקודמת.
מה הזאטוטים האלה יודעים.
וכן. הם לא יודעים. והזקנים מהם גם לא יודעים.
שזה לא באמת הכרטיס שקניתי.
וזה לא ההופעה הזאת או הופעה אחרת.
בימים בהם העם "קונה" לעצמו זכרונות קשים,
אני קניתי לי זכרון טוב. עוצמתי. נחקק.
נאלצתי להסתפק בזכרון ב320 שקל מאחר ונזכרתי מאוחר שמכרו זכרונות עוד ב650 לטבעת זהב.
ואולי באמת הם לא יחזרו.
ואולי כן. אולי ההופעה הבאה לא תהיה טובה כמו זאת.
אבל כך או כך-
תודה על הופעה של פעם בחיים,
וזכרון של נצח.
ואגב...
ימים יגידו... אבל כל עוד זה תלוי בי,
אני בחיים לא אהיה מבוגר מידי לשטויות האלה.
ועד הפעם הבאה....
