סרטן הגדי

זה יהיה הבית שלך.

האשכים שלי יהיו לך לרעפים.

שערות הערווה לוילונות.

הטרקלין שלך יהיה החריץ שלי.

שם תתחבאי. שם תסתתרי.

כשרע לך.

כשאין לך לאן ללכת.

כשסתם בא לך להרגיש בבית.

שם תהיי מוגנת.

תמיד.

תסניפי את הרקטום שלי.

אני רוצה שתרגישי בבית.

כמו בפרסומות של המרק של אמא.

כמו שגם בחו"ל מרגישים את השישי בצהריים.

לפני כניסת השבת.

ככה את תרגישי.

אני לא רק רוצה שתתמכרי לריח,

אני רוצה שתזהי אותו בכל מקום.

זה כמו שמריחים ריח של גראס באוויר,

יודעים שמישהו בסביבה מעשן משהו טוב.

וישר מחפשים אותו.

ככה בדיוק.

את תהיי בארוחה עסקית עם לקוח,

קניות בשוק,

יציאה סתמית עם חברה ליומית בסינמה.

את תרגישי את זה.

תזהי את הריח.

וישר תחפשי אותי.

אני רוצה שהתחושה הזאת תשדר לך בית.

ולעשות לי רימינג זה לחזור הביתה.

ואם תחזרי מהעבודה במצב רוח רע,

הבוס השפיל וגער שלא לצורך,

ההורים נודניקים.

הילדים פשוט לא רוצים לישון,

תזכרי ותדעי,

ששם,

מתחת לרעפים שלי

מאחורי הוילונות,

בחומו של הטרקלין,

שם יחכה לך הבית.