נכנסת חרישית. כמו לחזור לזירת הפשע. ללטף ביד יבשה את השיש המנצנץ בחדר האמבטיה. לשלוח את הדלת למקומה אך להשאיר חרך הצצה. את המגבת לתלות ברישול דווקא על הכיור. לחלוץ את עצמך. ואת הכפכפים. השעה רק שלוש. יש עוד זמן...
פעם זה היה יותר פשוט. לקום בשעה רבע לשבע. להכין לילדים את הסנדוויצ'ים. לקלל את הרגע שבו הם הפסיקו לישון צהריים. להכין להם את השוקו. לוודא שלא שכחו בקבוק מים בתיק. להוציא את האריזות מהמקרר. להביא לה את הספח למורה. שלא תשכח את זה בתיק. זה שוכב שם כבר יומיים.
אבל למה עם שגיאת הכתיב. למה בשם אלוהים עם שגיאת הכתיב. זה יכול לקחת רק שניה. אבל היא לא רוצה להוריד את התעוט ממנה. עד הפעם הבאה שלהם. עד המפגש הבא. אם בכלל. אם וכאשר. ואם ואם ועם...
לסרק את הילדה. להעיף ג'ל על הראש של הילד. לפרק שוב את הצמה כי בא לה משהו אחר שהיא לא החליטה עדיין מהו. אין זמן. אין זמן. אין אף פעם זמן. למה הוא אף פעם לא פה כדי לעזור לי. ולמה ולמה ולמע. הבקבוק מים נפל לך ילדה. תחזיר את המשחק למקום.
ללמוד להסתכל מעבר לצוואר. כאילו הקעקוע שלמטה כתוב אי שם למטה. התחושה שכולם יודעים. כולם רואים. בגדי המלכה החדשים. חשופה וערומה כלבושה. היא מגרדת את הקעקוע כאילו זה משהו שהיא יכולה להוריד. אבל למה התעוט. למה התעוט.
לוודא שהם חגרו שם מאחורה. הוא זרק את הזבל היום לפחות? ועם ועם ואם.. יוצאת שוב מהרכב כדי לחגור את הקטנה. זה שם או שזה לא שם. את זו שמתעכבת אבל הוא זה שמצפצף. אני צריכה לשאול את יובל מהמשרד איך מבטלים לגמרי את מתקן השגיאות האוטומטי. זה מתחיל להטריף.
לגמור שלושה פעמים. על הסשן ההוא. שבעה גמירות רק שם. לפני הרבה זמן כאתמול. הרבה חוויות וזכרון אחת. מה לא היה שם. סטירות. מכות. המגף עם הבוץ על הראש. הוא חיפש שלולית בוץ לפני שנכנס לשם.
להספיק להכנס למזכירות בית ספר כי המפגרת חייבה לפי כיתה ב' והוא בכלל בכיתה ד'. טוב שנזכרה בגלל. צריך לאסוף את התמונות. לבחור אחת מהן לספר. עוד כמה להגדלה נוספת. לאסוף את החליפה שלו בזמן. הוא צריך אותה לטיסה של הלילה. שלא אשכח לא עשכח.
הוא מפרק ומרכיב. מפזר ואוסף. אבל למה התעוט. למה התעוט. כמה קשה זה לשאת את שמו בגאווה אך בשגיאת כתיב גאה אך ביישנית. אי אפשר הרי להראותה לאף אחד. לאף אחד. למה התעוט. אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא יכולה להוריד את זה. אני לא יכולה להתעלם מזה.
לזמן ישיבת תפעול שבועית. לא עשינו זה זמן מה. לבני יש יום הולגת השבוע אז צריך לקפוץ לקונדיטוריה. כמה קשה זה לא תלקן את עצמך. כמה קשה זה פשוט להמשיך לכתוב בצורה עיוורת ולקוות שכתבת את זה פשוט נכון. במלי לבדוק מבלי לבדוק. תעוט. תטוט. תעוט. אבל זו ההוראה זה מה שצריך לעשות אוישש שכחתי את הנקודה הזו בסוף של המשפט הזה אבל כבר אסור לי לחסור אחורה. אסור לי לתקן את שעשיתי כבר.
ואם חשבתי שהכל זו תעוט אחת גדולה הוא הדבר האמיתי היחיד בחיי. הוא והסטיות שלו. אסור לחזור אחורה. אוס רלהתסלכ. אסור לתקן את הטעוחןת. אולי פשוי להקליד יותר לאט. יותר לאט זה הכי טובח. מטמטמת שכמוך. פשוט מטח טמת. את מבינה את את נקראת מבתעד לשורות האלה? לא לתקן לא תלקן . רשמתי נכון? זה פשוו משגע אותי אבל אני חייבת להמשיך ולסיים את זה.
לאסוף את הילדים מבית ספר . לשואל את הילדה אם היא זכראה להביא את הספל למזיכהר. בואו נקפוץ אחרי זה למעבדה לאסוףך אץ הצמונות ואפילו תוכלי לבחור שם טמונה אחת שאת אוטבת.ובזמן שהוא מזיין אותי אני מקלידה מכתבים בתעות. ל המכתבים שאני כותבת אליו שלמים בתעות. תעוט זה הדבר הידחיד שאיני טועה בו. א פעם .
הוע חוזר שוב מבושם הביתה . אני כותבט יותר לאט. עחצים עצומות. עינים עתמות. עתבתי טוב? כתבץי בטוןב? אני כבר לא מזהה את עצמי אבל אני הרי ברורה שהייתי עי פעם במראה. אני לא מאי ה על עצמי. לסוגר עיניים לרוחחה. לעצום עיניים לרוחחה. והוע מזיין עותי טוב אבל זה לא זה. זזה פשות לא זא. זא כבר מזמם לא זה. להתמקד במכום עחד עבל לפזול לצדדדים. את זהנ אפילו אני יכולא ועני עושה את זה כל המזן אךיו. אני מקבלת את זה אני מקבלת את זה.
לתת למים הקרים לזרום. אי שם בשלהי אוגוסט. אין מקום למים חמים. ללטף את החזה עם הקעקוע הקטן. חלילה שלא יירד. ללטף את השיש הרך מעליי. זה בדיוק הרוך שאני צריכה. כזה חזק. כזה חזק.
הוא בדיוק משתולל עם הילדים. אבא נהדר. יוצאת רעננה ונקיה. גאה בתעוט. מאושרת שזכיתי בתעוט. מלטפת את החזה. הילדים כבר לא יוכלו לראות אותי עירומה. תגידי מאמי...ואני מרגישה מרחפת. הרגליים בקושי נוגעות ברצפה. שומעת אותי מאמי? הוא מלטף אותי כמו תמיד. חיוך מוזר על שפתיי. אחרי כמה גמירות שקטות במקלחת. תגידי מאמי...כמו סיסמא חוזרת. הוא אומר את זה אבל אני בקושי מקשיבה. איפה... ה...ממקלחת למקלחת ואז חזרה לכוך הזיונים והתעויוט שלו. זכרת לקחת את החליפה שלי?
