כבר שכחתי את כל הדאגות והצרות שלי רצפה.
הרבה מאד בזכותך.
אני מרגישה שאנחנו מתקרבות. ומפעם לפעם אנחנו קרובות מאי פעם.
כשאני פה את החברה הכי טובה שלי.
אני יכולה לספר לך על הכל. את הכל.
פה, יותר מכולן, את זו שהכי יכולה להבין אותי.
כחפץ אל חפץ. דומם אל דומם.
באחת הפעמים ברח לי קצת ולכלכתי אותך בפיפי.
הוא אמר לי שאני צריכה להתנצל בפנייך וכמובן ניקיתי אחרייך.
השארתי אותך כמו שקבלתי אותך.
נקייה וטהורה.
חברה או לא חברה.
ולמרות שאת קצת יותר גדולה ממני יש את הפינה הזו שלך שאני הכי אוהבת.
בפינה של החדר יש סדק קטן באבן שיש שלך. קטנטן כזה.
רק חפץ כמוני בקרבה כזו אלייך יכולה לשים לב.
אני אוהבת את זה.
זה אומר שאת לא מושלמת.
ממש כמוני.
אני לא יכולה לספר לך את מה שהוא עושה לי.
אבל אני אוכל לספר לך רצפה את מה שעובר עלי.
מה שאני חושבת. כחפץ רצפה יקרה. כחפץ.
את מכירה את זה שיש אנשים שרוצים לשלוח מכתב לאלוהים אבל לא שולחים דרך הכותל אלא שולחים בדואר הרגיל?
אז זה ממש ככה רצפה. ממש ככה.
תוכלי להיות הכותל שלי רצפתי?
בכל פעם שאני פה אני מנקה אותך רצפה.
מייד אחרי שאני מנקה נעליים של מישהו פה.
אי שם מעליי.
האם הנמלה יודעת להעריך את גודל הנעל שדרכה עליה?
ופה את הגדולה ואני הקטנה רצפה.
אני אוהבת יותר את הפינה שלך אבל מרגישה שאני נמצאת במרכז תשומת הלב שלך.
גם את המכתב הזה אני כותבת לך.
וההוא אי שם מעליי ישלח אותו. אלייך.
אבל ביננו אני חושבת שהוא לא צריך.
אני מדברת איתך. את מקשיבה לי.
עונה לכל צרכיי. מבינה אותי.
ואולי המכתב הזה הוא בכלל בשבילי.
אולי כמו שאנשים שולחים את המכתבים לאלוהים שלהם...
את אולי בעצם האלוהים שלי פה רצפה.
חושבת? חחח גם אני.
יש לנו את אותו ראש. :)
אני אוהבת אותך רצפה.
אני חושבת שזו הולכת להיות ידידות מופלאה.
תודה רצפה.
המון תודה.
אין לך מושג כמה זה היה חשוב לי.
ואני אפסיק פה לפני שאני שוב מטפטפת ומרטיבה אותך. ;ׂ)
שוב תודה רצפה.
את נהדרת.
ממני. זה.
