סרטן הגדי

'זה נראה לך כמו התערבות אבל זה לא.'

היא משתחלת לה מתחת לשולחן על השמיכה שערב קודם כיסתה את שנינו אי שם בשעה מאוחרת בלב מדבר. אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר. "אני חושב שאת לא תצליחי להסיט את תשומת ליבי מלסיים מלכתוב את המכתב הזה". 

היא כבר יודעת כמה זה חשוב לי. כמה זמן אני משקיע לזה מידי יום. ולמרות שזה נראה בנאלי זה לפעמים עולה בסדרי העדיפויות על משימות אחרות. 

"ועד שאני לא מסיים את המכתב הנוכחי, את ממשיכה למצוץ".

אני כותב המון. מידי יום. בכתב יד. קטן וצפוף. תמיד בעט פיילוט V5 כחולה. כבר פחות כותב לפה. לעיתים מבליח. עסוק בדברים אחרים אני מניח. גם זה יחזור. 

אתם זוכרים את הסצנה בסרט 'שבעה חטאים' שבראד פיט ומורגן פרימן פורצים לביתו של ג'ון דו ורואים עשרות מחברות שכתובות בכתב יד צפוף?  אז כזה. 

אני מצליח לראות חיוך קטן כשהזין שלי ממלא את הפה שלה. זה כבר הפך לאתגר. אני כותב על הכל ובדרך כלל חושב על קונספט וכותב עליו. מנתח. מעלה כל בדל מחשבה שלי עליו. לפעמים זה לוקח חצי שעה. לפעמים הרבה הרבה יותר. ואני מנסה להתרכז בזמן שהיא מצרפתת את הכיפה שלי ואיכשהוא מנסה להכניס את קצה הלשון שלה לחור של העטרה. אני מפשק יותר והידיים שלה מערסלות לי את הביצים. לעיתים רחוקות יוצא לי למחוק  את מה שרשמתי. ואני די מאמין בכח הטיוטא. ואני מוצא את עצמי טועה במילה שהתכוונתי לכתוב ומוחק. 

היא מכניסה את כל הזין לגרון ונשארת שם. לראיה היא מפסיקה לזוז אבל הלשון החצופה שלה משתוללת כסערה. אני נאלץ להתמתח ורק מפשק יותר. מניח את הפיילוט בצד לרגע. רק רגע אחד . טוב ...לכמה רגעים. מהדק את הראש שלה לבסיס של הזין וחוזר לכתוב. עוד שורה ועוד שורה. ביד השניה ממשיך להדק את הראש שלה. ואני מציץ עליה נהנית מהאתגר הזה. 

 מוציא אותה במשיכת שיער ממתחת לשולחן ומשעין אותה מעליו. בועל אותה ומהדק את הראש שלה לשולחן. היא נשענת לי על המחברת הפתוחה ועט הפיילוט הכחולה.  תוך כמה דקות אני גומר בתוכה בדיוק כשהעט שלי מכתימה את לחיה. 

"שלא תעיזי לחייך ממה שקרה פה. כמה דקות וממשיכים".