יוצא ממנה נוסע הביתה. עוד כמה שעות שוב נפגש. לא תמיד לסשן.לא תמיד לאקסטרים וללפרוץ גבולות. בעיקר לביחד. וכל המרבה...
פותח חלון ושם 88fm כרגיל . 'שיר אהבה בדואי' מתנגן בביצוע החיוור של דיויד ברוזה ויעל לוי. ואני כמובן אוהב את הגרסה המחוספסת של קלפטר.
'חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע' אני כאילו שומע אותה מתריסה לי. ואת יודעת בייבי שזה לא קל. לי. אני לא נוהג לשתף. אני לא אוהב לחשוף ולהיחשף. אולי בגלל זה אני כותב. לאחרונה למחוזות אחרים. אני לא דברן גדול ואוהב לשמוע אותך משתלבת אף יותר ממני בחברתם של חבריי הותיקים. אני לא חושב שזה הולך להשתנות בייבי. אבל אני אוהב את זה בך. שאת סופה נודדת בחיים היבשים שלי.
אני מנצל את הרמזור ושם ב-bluetooth ביוטיוב את הגרסה שאני מתחבר אליה יותר. היינו אמורים להיות הסופש במדבר האהוב עלינו . אנחנו האוהל והכוכבים. לפעמים עם חברים טובים. לפעמים גם לבד. צר לי שלא יצא הפעם.
ואולי אני באמת לא חושב שאני מעניין מספיק ונוטה להיות מופתע ממחמאות שאת מפזרת עלי בבלוג שלך. שונא מתנות יחיה שכמוני. ואם כבר בשיר אהבה בדואי עסקינן אולי ביום מן הימים תהיי כמו משה שהכה בסלע (בלי רעיונות טוסיקית 😄 ) והוציא מים. אולי. ימים יגידו. ואולי אז גם אוכל להגיד בייבי שלי...
'כי גם אותי סופה נודדת סחפה'
