גרעיני עפולה

היום בבוקר לקחתי אוטובוס לעבודה.

בעודי מנומנם, מתעלם במופגן מהסביבה ותוהה כמה זה בסדר לגרבץ בכיסא האוטובס- התיישבה מולי בחורה. 

אני הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עלי. 

היא התחילה לדבר בטלפון ולשחק בשיער עם אצבע אחת, נגיעות אקראיות בחזה. אני פשוט הסתכלתי עליה, חייכתי קצת ולא אמרתי כלום. למה? כי אני אוהב לראות אנשים מתבשלים.

באותו שלב, אני מתחיל לנחש מה היא חושבת:"הוא מסתכל עלי..הוא בטח בעניין שלי, אולי שיעשה משהו...שיתחיל לדבר איתי. נו אני חמודה ממש, תראה איך משחקת בשיער ומסמנת לך"

היא אכן צודקת, באמת הייתי בעניין שלה- בעניין של כמה נחמד זה יהיה להפשיט אותה שם ולראות איך החזה שלה נמעך כנגד חלון האוטובוס, ואיך בדמיוני הקודח אני מזיין אותה בכוח על אותה רבעיית מושבים קבל עם ועדה, ואיך אני כופה עליה אורגזמה מול קהל מריע בתחנה של כיכר דיזינגוף.

באסה שלא מלהקים יותר לקונן הברברי.

לפחות נשארנו עם העמימות.

Viva le-ambiguïté