סיפור

למחרת בבוקר כשהייתי בעבודה קיבלתי הודעה: "תמצא חדר, 5 דקות אני מתקשרת".
הבנתי מייד למה הכוונה.
מהרתי למצוא חדר, כרעתי על ברכיי שמתי האוזניה.
מיכל התקשרה בשיחת וידאו. אמרה לי להציב הטלפון מולי וחייכה כשראתה אותי על בירכיי.
"יפה" ציינה "היום בשמונה בערב תגיע אלי. מצפה שתגיע נקי, אשלח לך מיקום בהמשך".
היא ניתקה ואני מצאתי עצמי רועד מהתרגשות על הריצפה.
קמתי ניערתי המכנס לנקותו מהריצפה.
ואז שוב התחלתי להריץ מה שאמרה. "... תגיע נקי" מה הכוונה? הרי ראתה אותי ובטח קיבלה מידע ממאיה שאני אדם שמקפיד. תמיד מגולח למשעי מקלחת בקיץ לפעמים אפילו פעמיים ביום ובגדים נקיים.
מה הכוונה "נקי?" אולי מגולח שם?... שמעתי שיש כאלו שעושים את זה. זה תמיד ניראה לי "סיסי" ולא אהבתי הרעיון.
ואם בכלל לא התכוונה לזה, מה תחשוב עלי?
לפנות ערב הגעתי הביתה, ובדיוק קיבלתי קישור לוויז.
הסתבר שהיא גרה במרחק כעשרים דקות מביתי באזור וילות מפואר.
נכנסתי להתקלח ותוך כדי
החלטתי בכל זאת, להתגלח גם שם.
זה לא היה קל כמו שחשבתי, ופה ושם אף נחתכתי קלות. לבסוף הייתי מוכן, יצאתי מקולח ונקי... עם תחושה מוזרה שם. כל חיכוך עם התחתון הורגש ועורר גירוי.
התלבשתי ויצאתי תוך שאני זורק לאוויר שאני קופץ לשוקי.
שוקי, חבר מתקופת הצבא שיחת טלפון קצרה שעשיתי בדרכי מהעבודה הספיקה כדי לסגור גיבוי.
די מהר הגעתי ליעדי אך הוויז כמו הוויז לא הראה בדיוק היכן הבית, ולא ראיתי מספרי בתים.
שלחתי הודעה שאני ברחוב אך לא מוצא הבית. היא התקשרה והנחתה אותי תוך שפותחת שער החצר "תחנה בחניה מתחת לבית" הורתה "דלת הבית פתוחה בחניה למטה , תעלה למעלה אני בסלון".
נכנסתי ועליתי במדרגות תוך שהרעד שהרגשתי בעבודה הפך ממש פיזי.
היא שכבה פרקדן על הספה, לבושה בבגד שרד רישמי, כוס יין אדום מנושק עם שפתון מונח על שולחן לידה.
"ערב טוב" ברכתיה בקול מעט רועד
"ערב טוב עבד" ענתה ברגיעה בקולה המעט צרוד. "שב" הורתה עם אצבעה על השטיח לידה.
בהביטה עלי משועשעת, ניראה שהבחינה כמה אני נירגש ורועד.
"בוא תרגע במקום בטוח, תפנק את כפות רגלי, עמדתי כל היום והן הורגות אותי"  אמרה בחיוך מקסים.
ניגשתי על ארבע לעבר כפות רגליה. מטופחות עד למושלמות ציפרניים עם לק ורוד סולידי ופרנצ' לבן ממסגר קצה כל ציפורן. כבר ביום בו נפגשנו ראיתי שיש לה כפות רגליים קטנות, ואכן הן באמת קטנות, כל כך קטנות שנדמה כאילו של בובה.
הרמתי מבטי והיא:
"בלי לגעת עם הידיים, רק תריח."
קרבתי אפי, ריח זעה קלה מעורבת בריח בושם הגיע אל אפי. מצאתי עצמי מסוחרר מהריח לא יודע מה מריח טוב יותר, ריח זעתה הקל או הבושם
היא חפנה פני עם כפות רגליה מחככת אותן על פני תוך שאני נושם עמוקות ריח כפות רגליה.
"תביט עלי" פקחתי עיני ותוך כדי היא שלחה רגל דוחקת אותה כנגד שפתיי, הבנתי הרמז פתחתי פי והיא דחקה את כף רגלה עמוק אל תוך פי כשהבוהן ממש מגיעה אל גרוני. תוך כדי היא לקחת את כוס היין לגמה מעט, שינתה ערוץ בטלויזיה ואמרה לי "תתחיל לנקות אותן, בין האצבעות, את סוליית כפות הרגליים העקבים הכל! ובלי ידיים!"
התחלתי ללקק כפות רגליה בתאוותנות כאילו מדובר בגלידה. "לאט" היא הורתה "לאט!"
המשכתי כפי שהורתה, כשאני מרוכז במשימה שניתנה לי לאחר זמן הרמתי מבטי וראיתי שהיא נרדמה. המשכתי ללקק ולמצוץ אצבעותיה וכפות רגליה בלי לזוז יותר מדי כדי לא להעירה.
לאחר כשעה קלה היא התעוררה, הביטה עלי ארוכות מתוך שרעפי השינה כשאני ממשיך מרוכז בכפות רגליה.
לאחר דקות נוספות היא הזקפה על הספה, מתחתי צוארי להמשיך בתפקידי אך היא שלחה כף רגל והדפה ראשי.
הרמתי מבטי בשאלה, "תן להן נשיקת פרידה ולך הביתה. מאיה לא הגזימה כשסיפרה לי עליך, יש לך סבלנות ורצון לספק" פלטה.
נתתי לכל כף רגל נשיקה בכריות הבטתי עליה והיא הנהנה כמאשרת לי לקום.
"נתראה, אשלח לך הודעה." אמרה
"תודה לך" אמרתי לה.
תוך כדי שאני בא לצאת. היא קראה לעברי בשקט "חסר לך שאתה מענג את עצמך, מעכשיו זה רק באישורי כשאני אומר לך מתי ואיך".
הפנתי אליה מבטי, וראיתי מבט חדר דרך עיני וצרב בתוכי. התכווצתי ראיתי בעיניה תהום כאילו הביטה דרכי ולא ראתה אותי.
ואז עלה חיוך על שפתיה שכניראה אמור היה להרגיעני  אך משום מה ניראה בעיני כזאבה החושפת שיניה.
"הכל יהיה בסדר אם תעשה בדיוק מה שאני אומרת" הרגיעה.

"תודה", אמרתי לה שוב וירדתי במדרגות אל ריכבי.

חזרתי בדמיוני על פרטים שקלטתי מפגישתנו הקצרה והתכליתית, קולה שנשמע מעט צרוד, מדברת בשקט מתנסחת בדייקנות. אישה מטופחת, שער חלק עד לכתפיים, גובה ממוצע, לבושה ברשמיות, נעליים קטנות מידה, אופנתיות עם עקב קצר  עינים שחורות, מבט חודר.
ככל שעבר הזמן עדיין לא יכלתי להחליט, פעם החששות עלו גברו ופעם התשוקה טישטשה את הכל ותפסה המושכות.
"למה התכוונה כשאמרה לבנות... לעצב...? ולמה שאלה לגבי גרושים? זה לא נשמע רציני אחרי שתי דקות של מונולוג. ואולי זה רציני? מה לעשות עם זה? לבנות?... כלומר לפרק לפני? מה היא תרצה? התחייבות צילומים... ואולי אני עלול להסחט?" "לברוח!!" אומר לי קול
"אולי היא היא האחת?" תוהה קול אחר
בין חשש לפחד מצאתי עצמי מספק עצמי בדמיונות.

התקשרתי למאיה השולטת הראשונה (והיחידה) שהיתה לי, שהכירה ביננו
סיפרתי לה על חששותי, היא מכירה אותי, ויודעת עד כמה הדיסקרטיות חשובה לי.
היא אמרה לי שמצאתי חן בעיני מיכל (סוף סוף ידעתי את שמה), מאוד חשובה לה הדיסקרטיות וכי רק לאחר שהיא הסבירה לה מי אני ועד כמה הדיסקרטיות חשובה לי, היא הסכימה להפגש איתי (עכשיו הבנתי למה בפגישתנו היא לא שאלה אותי שאלות אלא היתה קצרה והחלטית).
כשהבעתי חששי לגבי סחיטה,
היא צחקה וענתה לי ברמז ש"מיכל צריכה לחשוש הרבה יותר ממני לגבי דיסקרטיות וכי היא משמשת בתפקיד מכובד ורם דרג במקום עבודתה".
מילותיה מעט הרגיעו חששותי לגבי דיסקרטיות. אבל עדיין חששתי שמא למרות המראה המוקפד גבולותיה אינן גבולותי...
והנה חלפו להן היומיים, השעה קרבה ואני מוצא עצמי
עם פרפרים מטורפים בבטן וחששות שגם הם מצד אחד מכווצים הבטן, מצד שני שולחות פיצוצי גלים של התרגשות.
ואז שלחתי לה הודעה קצרה: "מקובל עלי."

יצאתי מהעבודה מוקדם מהרגיל, הגעתי לבית הקפה מעט מוקדם מהשעה שקבעה לי. איך שנכנסתי עברתי עם מבטי סביב לראות אם אוכל לקלוט אותה למרות השעה המוקדמת, המקום היה יחסית מלא, מספר "פרלמנטים" בגיל הפנסיה מפטפטים בינהם כאילו אין חשש מהקורונה, כמה אימהות עם עגלת הילדים קרוב לידן, כמה זוגות עם ילדים. אף אחת בודדה. הצלחתי לתפוס שולחן פינתי, כך אוכל להשקיף ולקלוט כשתגיע. תחושות שונות מתערבבות בתוכי, פחד שמציף מתערבב עם פרפרי התרגשות ומדי פעם, גל מגיע מציף שוטף הכל שולט בנוף מחליט "לתת את כל כולי", לרגע הוא באמת שולט בתחושות ואני החלטי "לתת" ואז, כמו כל גל גולש לאחור ושוב צצים החששות.
צילצול טלפון. קוטע באבחה בחשבותי. אני עונה ושומע שוב את קולה מורה ראיתי שהגעת... "תגיע לסניף גרג כאן בקניון". ומייד מנתקת.
סניף גרג? מנסה להזכר היכן הוא בתוך מתחם האוכל הענק. נזכרתי ומהרתי לשם.
נכנסתי מביט סביב, הסניף פחות הומה, יד הורמה בשולחן פינתי, ניגשתי, מביטה בי מלמעלה למטה, במבט חודר.
"שב" הורתה תוך הפניית מבטה לכיסא מולה.
שתיקה ארוכה תוך שהיא לוגמת ארוכות מכוס הקפה שבידה. אני מביט ובוחן אותה,
כמעט ללא איפור, אצבעות ארוכות, ללא טבעות. היא מישירה מבט, "סיימת?"
השפלתי עיני.
"יפה, הבנתי ממאיה שאתה מחפש שולטת. אני, מחפשת עבד קבוע, לא מחפשת סטוצים"
ואם אתה חושב שתמצא מאהבת, כבר עכשיו אומרת לך, טעית! ".
אני מרים מבטי, מהנהן.
אני רוצה אחד שאבנה ואעצב כפי שאני רואה בעיני רוחי. הבנתי שאתה נשוי. איך זה מתחבר לך, עד כמה זה בוער בך?" היא שואלת
אני בא לענות והיא מניעה כף ידה בתנועה קטנה של "עצור"
ומוסיפה,  "אתה יכול להתחייב להגיע בכל פעם שארצה?"
"שאלה קשה ונכונה אמרתי בליבי" ממתין לרמז ממנה אם לענות. רמז שאכן ניתן.
"אם את הנכונה אז התשובה היא כן" אני עונה
"אני לא משחקת!" היא משסעת דיבורי "אם אני אקבל אותך, אני לא מתכוונת לבזבז את זמני סתם, אני רוצה התחייבות ממך ואנחנו נעשה הסכם רשמי."
הסכם רשמי? אני תוהה בשקט
ניראה שהשאלה ניכרה בפני והיא המשיכה ופרטה
"אני אצלם אותך בכל מיני מצבים כשאתה סוגד לי ואתה תחתום אצל נוטריון שהצילומים נעשו בהסכמתך המלאה וניתנת לי הרשות לעשות בהן ככל העולה על ליבי כולל פירסומם."
"מוכן לזה?" שאלה. אני לא מצפה לתשובה כרגע. זה לא יהיה רציני. תחזור לאזור הנוחות שלך תחשוב על זה ואז תענה. תזכור היטב, אני טוטאלית ורצינית. הגעתי לגיל שאני יודעת היטב מה טוב לי ומה אני צריכה. אין אצלי גבולות, הגבול זה מה שאני קובעת. אין לי כוונה לפגוע בעבד שלי אך יש לי כוונה ממש לעצב אותך לצרכי" היא ממשיכה בשאלה "עד כמה זה חזק בתוכך הרצון לשרת, תתגרש בשביל זה?"
היא שוב מניעה ידה בתנועה קצרה כאומרת לי לא לענות.
"תגיע לביתך ותחשוב על זה.
שלח לי הודעה בעוד יומיים  בשעה 12 בצהריים, לא לפני, לא אחרי."

היא קמה מביטה בי לרגע ארוך מלמעלה ויצאה.

פרק ראשון

פגישה מפתיעה.

נפגשתי במקרה עם שולטת שהיתה לי בעבר הרחוק, לרגע כמעט חלפנו האחת על פני השני כמו זרים, אך המבט שנעצתי לשניה וחצי,(אני זיהתיה מיד) עוררו תשומת ליבה והיא זיהתה, טוב לא בשם אך בכל זאת. "מה נשמע?" היא שואלת, "בסדר" אני עונה מעט חושש שמא תקרא לי ברחוב לפני עוברים ושבים "עבד". "תזכיר לי את שמך", היא אומרת/שואלת. תמיד הרגשתי שהיא בסך הכל משתמשת בי לעינוגה ולא ממש אכפת לה ממני, והנה היא אפילו לא זכרה את שמי, דבר שהדגיש את תחושתי. אמרתי לה את שמי. עדיין מחפש שולטת? שאלה. "כן" עניתי, "ואת, מחפשת נשלט?" שאלתי בתקווה.
"לא כרגע" ענתה עניינית. כשראתה האכזבה בעיני הוסיפה "אך יש לי ידידה שמחפשת". והמשיכה, "גרושה בשנות הארבעים, אבל... היא לא כמוני, היא טוטאלית." "מה הכוונה?" אני שואל
"אין אצלה גבול, מהרגע שהיא תקבל אותך, אתה שלה בדיוק כמו כל חפץ שיש לה,
מעוניין?" היא מביטה בי משועשעת.
הלב דופק כולי נרגש וחושש בעת ובעונה, המחשבות רצות "לאן זה ייקח אותי?"
"מה החלטת?" היא קוטעת באחת מחשבותי
ככן, כן, מעוניין!
"מה מספר הטלפון שלך?" (שוב הוכחה עד כמה הייתי בשבילה רק אמצעי לשימוש).
העברתי לה את המספר.
"אני אעביר לה, אם היא תהיה מעוניינת היא תתקשר. תזכור, היא טוטאלית, תכין עצמך נפשית..."

פרק שני

התשוקה עולה

בימים הראשונים הייתי נלהב ומגורה, ימים עברו ולאט לאט הפנמתי שאולי זו סתם פנטזיה וכניראה עדיף ככה. זכרתי מה שאמרה "טוטאלית" לאט לאט זה נשמע מפחיד יותר ממגרה.
ויום אחד בעבודה עניתי לשיחה
"יואב?" שאל קול עמוק וחושני של אישה. 
"כן" עניתי.
הקול המרטיט המשיך "אני על רמקול? תוציא מהרמקול."
הצמדתי הטלפון לאוזן
"כן, מי זו?" שאלתי
"מבינה שאתה בעבודה, תמצא חדר שיכול להיות לבד, עכשיו!"

הבנתי מייד עם מי אני מדבר.
"יש לך אוזניה?" שאלה תוך כדי שאני מחפש חדר.
"כן" עניתי. "שים אותי באוזן"
"שמתי, אני בחדר לבד" עדכנתי אותה.
"מציעה לך לנעול החדר..."
נעלתי והשארתי המפתח במנעול שלא יוכלו לפתוח.
"מבינה שאתה כבר יודע עם מי אתה מדבר, על ברכך כרגע!"
ירדתי על ברכי, חש הקור והכאב של המפגש הריצפה הקשה חודר דרך המכנס הדק.
"באיזו שעה אתה מסיים לעבוד?"
"חמש וחצי" עניתי.
"תגיע לארומה ב xxx בשעה שש". הורתה ואפילו לא טרחה להמתין לתשובתי, פשוט ניתקה.

המשך יבוא... אולי.