יצאתי מהעבודה מוקדם מהרגיל, הגעתי לבית הקפה מעט מוקדם מהשעה שקבעה לי. איך שנכנסתי עברתי עם מבטי סביב לראות אם אוכל לקלוט אותה למרות השעה המוקדמת, המקום היה יחסית מלא, מספר "פרלמנטים" בגיל הפנסיה מפטפטים בינהם כאילו אין חשש מהקורונה, כמה אימהות עם עגלת הילדים קרוב לידן, כמה זוגות עם ילדים. אף אחת בודדה. הצלחתי לתפוס שולחן פינתי, כך אוכל להשקיף ולקלוט כשתגיע. תחושות שונות מתערבבות בתוכי, פחד שמציף מתערבב עם פרפרי התרגשות ומדי פעם, גל מגיע מציף שוטף הכל שולט בנוף מחליט "לתת את כל כולי", לרגע הוא באמת שולט בתחושות ואני החלטי "לתת" ואז, כמו כל גל גולש לאחור ושוב צצים החששות.
צילצול טלפון. קוטע באבחה בחשבותי. אני עונה ושומע שוב את קולה מורה ראיתי שהגעת... "תגיע לסניף גרג כאן בקניון". ומייד מנתקת.
סניף גרג? מנסה להזכר היכן הוא בתוך מתחם האוכל הענק. נזכרתי ומהרתי לשם.
נכנסתי מביט סביב, הסניף פחות הומה, יד הורמה בשולחן פינתי, ניגשתי, מביטה בי מלמעלה למטה, במבט חודר.
"שב" הורתה תוך הפניית מבטה לכיסא מולה.
שתיקה ארוכה תוך שהיא לוגמת ארוכות מכוס הקפה שבידה. אני מביט ובוחן אותה,
כמעט ללא איפור, אצבעות ארוכות, ללא טבעות. היא מישירה מבט, "סיימת?"
השפלתי עיני.
"יפה, הבנתי ממאיה שאתה מחפש שולטת. אני, מחפשת עבד קבוע, לא מחפשת סטוצים"
ואם אתה חושב שתמצא מאהבת, כבר עכשיו אומרת לך, טעית! ".
אני מרים מבטי, מהנהן.
אני רוצה אחד שאבנה ואעצב כפי שאני רואה בעיני רוחי. הבנתי שאתה נשוי. איך זה מתחבר לך, עד כמה זה בוער בך?" היא שואלת
אני בא לענות והיא מניעה כף ידה בתנועה קטנה של "עצור"
ומוסיפה, "אתה יכול להתחייב להגיע בכל פעם שארצה?"
"שאלה קשה ונכונה אמרתי בליבי" ממתין לרמז ממנה אם לענות. רמז שאכן ניתן.
"אם את הנכונה אז התשובה היא כן" אני עונה
"אני לא משחקת!" היא משסעת דיבורי "אם אני אקבל אותך, אני לא מתכוונת לבזבז את זמני סתם, אני רוצה התחייבות ממך ואנחנו נעשה הסכם רשמי."
הסכם רשמי? אני תוהה בשקט
ניראה שהשאלה ניכרה בפני והיא המשיכה ופרטה
"אני אצלם אותך בכל מיני מצבים כשאתה סוגד לי ואתה תחתום אצל נוטריון שהצילומים נעשו בהסכמתך המלאה וניתנת לי הרשות לעשות בהן ככל העולה על ליבי כולל פירסומם."
"מוכן לזה?" שאלה. אני לא מצפה לתשובה כרגע. זה לא יהיה רציני. תחזור לאזור הנוחות שלך תחשוב על זה ואז תענה. תזכור היטב, אני טוטאלית ורצינית. הגעתי לגיל שאני יודעת היטב מה טוב לי ומה אני צריכה. אין אצלי גבולות, הגבול זה מה שאני קובעת. אין לי כוונה לפגוע בעבד שלי אך יש לי כוונה ממש לעצב אותך לצרכי" היא ממשיכה בשאלה "עד כמה זה חזק בתוכך הרצון לשרת, תתגרש בשביל זה?"
היא שוב מניעה ידה בתנועה קצרה כאומרת לי לא לענות.
"תגיע לביתך ותחשוב על זה.
שלח לי הודעה בעוד יומיים בשעה 12 בצהריים, לא לפני, לא אחרי."
היא קמה מביטה בי לרגע ארוך מלמעלה ויצאה.