חזרתי בדמיוני על פרטים שקלטתי מפגישתנו הקצרה והתכליתית, קולה שנשמע מעט צרוד, מדברת בשקט מתנסחת בדייקנות. אישה מטופחת, שער חלק עד לכתפיים, גובה ממוצע, לבושה ברשמיות, נעליים קטנות מידה, אופנתיות עם עקב קצר עינים שחורות, מבט חודר.
ככל שעבר הזמן עדיין לא יכלתי להחליט, פעם החששות עלו גברו ופעם התשוקה טישטשה את הכל ותפסה המושכות.
"למה התכוונה כשאמרה לבנות... לעצב...? ולמה שאלה לגבי גרושים? זה לא נשמע רציני אחרי שתי דקות של מונולוג. ואולי זה רציני? מה לעשות עם זה? לבנות?... כלומר לפרק לפני? מה היא תרצה? התחייבות צילומים... ואולי אני עלול להסחט?" "לברוח!!" אומר לי קול
"אולי היא היא האחת?" תוהה קול אחר
בין חשש לפחד מצאתי עצמי מספק עצמי בדמיונות.
התקשרתי למאיה השולטת הראשונה (והיחידה) שהיתה לי, שהכירה ביננו
סיפרתי לה על חששותי, היא מכירה אותי, ויודעת עד כמה הדיסקרטיות חשובה לי.
היא אמרה לי שמצאתי חן בעיני מיכל (סוף סוף ידעתי את שמה), מאוד חשובה לה הדיסקרטיות וכי רק לאחר שהיא הסבירה לה מי אני ועד כמה הדיסקרטיות חשובה לי, היא הסכימה להפגש איתי (עכשיו הבנתי למה בפגישתנו היא לא שאלה אותי שאלות אלא היתה קצרה והחלטית).
כשהבעתי חששי לגבי סחיטה,
היא צחקה וענתה לי ברמז ש"מיכל צריכה לחשוש הרבה יותר ממני לגבי דיסקרטיות וכי היא משמשת בתפקיד מכובד ורם דרג במקום עבודתה".
מילותיה מעט הרגיעו חששותי לגבי דיסקרטיות. אבל עדיין חששתי שמא למרות המראה המוקפד גבולותיה אינן גבולותי...
והנה חלפו להן היומיים, השעה קרבה ואני מוצא עצמי
עם פרפרים מטורפים בבטן וחששות שגם הם מצד אחד מכווצים הבטן, מצד שני שולחות פיצוצי גלים של התרגשות.
ואז שלחתי לה הודעה קצרה: "מקובל עלי."
