הרעש שבראש שלי..

לשבת מול הים.

לרצות לצעוק לפרק הכל להגיד להוא שם שיושב למעלה למה, איך, מדוע ופתאום.

אבל.. משהו עוצר בי וזה לא שאני דופקת חשבון.

אני מביטה בים מהופנטת,

הגלים מתפרקים אל החוף ונסחפים בחזרה אל הים,

נשברים ונוצרים כמו במן מעגל קסמים.

אני צריכה קצת שקט

אני צריכה הבנה.

מתגעגעת לימים של אושר

ימים שבהם לא ידעתי דבר.

אבל אכלתי מעץ הדעת..

החכמתי..

ראיתי ועשיתי דברים..

ובכל זאת..

זו לא החוכמה לדעת להצליף, להכאיב או להשפיל

צריך תמיד לזכור שבבני אדם עסקינן

ולכן יש פה מכלול שלם של רגשות.

האם רק את זה אני רוצה?

אז אם אני באמת מסתכלת לתוך תוכי ונוברת בעמקיי נשמתי

אני יודעת שלא..

אני זקוקה למעבר

אני רוצה את הכל..

עסקת חבילה מושלמת, שאתה תבוא בתוכה

שתהיה גבר לא משנה מה..

גם אני צריכה את היד המלטפת במקום לתת עוד מכה..

אז ישבתי מול הים,

עשיתי קצת חושבים..