הרעש שבראש שלי..

תומר איבד מכוחו, הוא היה מותש. לראשונה בחייו התמודד עם חוסר אונים כאשר לא יכל להחליט מה לעשות ואיך.
ידיו היו קשורות בשלשלאות כבדות ומרעישות תנועתו הוגבלה למינימום תזוזה וכל תזוזה שקרתה גרמה לו לכאבים.
הוא לא יכל לראות היכן הוא נמצא וחוש השמיעה שלו התחדד במקום שאר החושים. הוא שמע את רחש גלי הים והבין שהוא קרוב לים, הוא חיפש לשמוע את הרכבים לנסות להבין אם הוא קרוב לעיר אך השקט היחסי הבהיר לו שהוא בקצה הדרומי של העיר. בחלק השקט והאפל שלה.
לאחר זמן שנדמה היה כאילו עבר כנצח שמע שוב את נקישות העקב אשר התקרבו והתחזקו מצעד לצעד.
"אתה רעב?" שאלה בקול מתקתק.
או אז נזכר תומר בבטנו והרגיש את פעילותה ברעבונה. תומר הנהן בראשו לחיוב אך לא פצה פיו.
היא הרימה לו את המסיכה למחצית פניו ולאט לאט האכילה אותו. בזמן שלעס ברעב גמור את האוכל ניסה להריח אותה, לאחר מספר נגיסות החל להרגיש צמא רב ועוד לפני שביקש היא כבר דחפה לו קש לתוך הפה כדי שיוכל לשתות..
תומר חייך מעט וסינן בשקט יחסי - תודה.
משסיים לאכול ולהתחזק, הורידה לו את המסיכה למטה ולחשה לו כי עליו להתכונן לבאות.. "עליך להיות חזק ולהפגין נחישות" ליטפה את פניו, עליך לקבל את מרותו ולא לסרב.
בחצי שעה הקרובה יגיע לכאן ואדים, הוא יכין אותך לקראת הערב. אל תתנגד לו כי זה יהיה חסר טעם. אתה תוכל לראות את פניו אבל מרגע שיכסה עינייך שוב אתה תציית באופן מוחלט. ואדים יהיה החבר שלך לשלושת הימים הקרובים.
היא התרחקה מבלי להוסיף דבר.
בזמן קצר יחסית לאחר שהלכה הגיע ואדים, במיומנות הוריד את בגדיו של תומר מבלי לשחרר את ידיו בכלל מהכבילה בשרשראות, הוא שטף את גופו וניקה את הליכלוך והזיעה ומשסיים ניגב את גופו. תומר חשב שהוא הלך וניסה לשחרר אחיזתו מכבלי הידיים. הוא ניסה במאמץ רב וכשהחל להזיע שוב ניגש אליו ואדים ואמר "אל תנסה זה אבוד אתה לא רוצה שהיא תכעס" תוך כדי הוא חיבר לתומר מוט מפסק למפרקי ידיו ואז שחרר אותו מכבליו, הוא הוביל אותו כשציין בפניו בכל פעם את המכשולים שהוא חולף על פניהם. ואדים השכיב את תומר על המיטה כאשר ישבנו היה בולט יותר.
ואדים ידע מה תומר מרגיש, הוא הזדהה עם הפחד וחוסר האונים שלו ולמרות זאת לא העז להמרות פיה ולא שחרר אותו.
תומר חש כי משהו חמים נמרח על רגלו ואז תחושת הידוק וכמו שהרגיש את הנעימות הזו בפעם אחת חווה כאב עז כשהכל נתלש מגופו, תומר עובר ניקוי שעווה. דמעות הציפו את עיניו הוא מעולם לא חווה כזה כאב, מרגע לרגע היה נדמה כי העינוי הזה לא נגמר ורק נמשך, ולאחר שסיים ואדים לנקות את רגליו של תומר עבר לישבנו ומשם אל הגב ואל הבטן והחזה, ואדים לא השאיר שיערה אחת בגופו של תומר הוא ניקה אותו ביסודיות.
תומר לא שאל שאלות הוא ידע שלא יקבל תשובות.
ואדים רחץ אותו שוב, ניקה אותו לחלוטין משאריות השעווה החמה שלא ירדו.
הוא לקח אותו לחדר ממוזג ונעים ושם לפניו מכנס קצר וצמוד ועניבת פפיון.
כיסוי העיניים הורד מעיניו של תומר וזה בחן את ואדים וסקר את העלם הצעיר שנגלה לעיניו, הוא היה צעיר מאד והרגיש לתומר כמו מישהו מבוגר מאד בו זמנית, הדיסוננס הזה הטריף את תומר.
ואדים אמר לתומר, בשעה 20:00 תגיע לפה השפחה שתהיה בת זוגך לערב זה. עליכם לשעשע את האורחים, לדאוג שלא יחסר להם כלום והחשוב מכל, אסור לך להגיד לא.
לבנתיים יש לך 3 שעות לנוח.
הסתובב יצא מהחדר והלך.
תומר הביט בחדר הקטן, ללא חלון כשמיטת יחיד נמצאת בקצה החדר, שולחן קטן כיסא, על השולחן צלחת עמוסת אוכל וקנקן שתייה.
במכתב שהיה מונח על השולחן נכתב בזו הלשון:
"המסתורין הוא גדול, אתה תראה הכל ולא תראה כלום.
כל שתתבקש תעשה.
לכשתסרב המסיבה תעצר ותקבל את עונשך מאחד מבאי המסיבה.
גרום להנאה ושמור על השיפחה שאיתך"
תומר החל לנוח.
הוא התעורר בבהלה כשהרגיש יד מטלטלת הוא הרים ידו ועצר בעצמו באופן מיידי.
הוא חזה במחזה היפה ביותר מעודו. היא הייתה עדינה שברירית ויפהפיה עוצרת נשימה, "תומר, תעשה רק מה שאומרים לך אל תסתכן" אמרה ברכות. ומיד תחושת חום הציפה את גופו כשעיניו החלו נסגרות ללא שליטה.